נגד הזרם

אני רוכב נגד הזרם. בכל המסע שלי, מתחילתו באמסטרדם, אני מתקדם בכיוון ההפוך מהמקובל. כך על הריין, על אלבה/וולטבה, וגם עכשיו על האינס. גם כל ספרי המסלולים שאני רוכב לפיהם, אני מתחיל בעמוד האחרון ומדפדף אל הראשון. לא תכננתי את זה מראש וזה כלל לא עלה בדעתי, אבל אין כאן שום פלא או שגגה. זה אני, זה אופיי וזה צו גורלי. בכל מצב, בכל עניין ובכל פן של החיים, אני בוחל אוטומטית בדרכים המקובלות ובוחר בדרך משלי, קשה יותר, הרפתקנית ובלתי נודעת יותר.

אני פוגש רוכבים לא רבים, לא יותר משניים שלושה ביום, הבאים מולי, לכן אין לי הזדמנות ליצור איתם קשרים כלשהם, אלא אם נקלענו במקרה לאותו מחנה. על פי ספר המסלול, עולים לרכבת בלינץ עד לתחילת המסלול אי שם בהרים, ומשם יורדים כל הדרך חזרה ללינץ. לדעתי זה פיספוס. אני לא מוצא מה הטעם להתחיל בנקודת השיא, ולרדת אל הבנאלי. כפי שאני עושה את המסלול, אחרי כל פיתול של הנהר מתגלה לי משהו חדש, דרמטי יותר מקודמו. כך לדעתי טבעי ונכון יותר להתקדם.

אוסטריה היא המדינה העשירה המפותחת והיקרה מכל אלה שעברתי עד כה. האוסטרים בעיניי הם גרמנים עשירים ויהירים. הם יודעים לחייך לתיירים, כמה מילים באנגלית, ולנקוב מחיר. אתמול לנתי בעיר אדמונט שבה 1012 תושבים נכון ל 2014 (כך אומר השלט) ויש לה 4 קטדרלות, לכל אחת צריח עם פעמונים ושעון. אחת מהן ממש ענקית עם שני צריחים ושני שעונים זהים, שניהם מראים אותה שעה בדיוק. יש בעיר גם ביבלטק, סינימטק, 4 מרכזי ספורט, 3 מוזיאונים ושבעה מרכזים קהילתיים...
כל העיר זה גינה אחת גדולה, והנחל שעובר ברחוב הראשי זורם בערוץ מזכוכית ושיש.

האוסטרים, בינם לבין עצמם הם פטפטנים אדירים, יש להם הלצות הדדיות מקובלות והם צוחקים מהן צחוק קולני ומזוייף. (לדעתי - בלי להבין מילה - בדיחות קרש) ביחסים שלי איתם אין שום הומור. הכל נימוס מזוייף וכסף. מיותר לציין שאני לא סובל אותם, מתגעגע לצ'כים וחולם להגיע כבר לאיטליה...

בהולנד התפעלתי מההנדסה האזרחית המדהימה, המצליחה להדוף את הים מאות קילומטרים לאחור, ובגרמניה החוק, הסדר, התקנות והנוהגים הם הבולטים ביותר. בצ'כיה התשתיות ישנות ובלויות, אבל ניכרת מסורת תעשייתית עמוקה, והעם הצ'כי הוא הקליל והידודותי מכולם והשפה עצמה היא צחוק אחד גדול.
אצל ההולנדים החיוך הוא מן השפה ולחוץ, אבל תעצור אישה ברחוב ותשאל אותה משהו, היא תעשה הכול כדי לעזור, כולל לטלפן בשבילך וללכת איתך עד פינת הרחוב כד לוודא שלא תטעה בדרך.

בגרמניה החוק, הסדר, התקנות והנוהגים הם הבולטים ביותר. הגרמנים עצמם חמורי סבר וחסרי הומור, נעדרי אמפטיה ואדישים לקשיים של אחרים. האוכל בגרמניה זה זוועה ואין בו שום גיוון. שניצל עם קארטופן, ברוטב מיונז. גם הנקניקיה הגרמנית המפורסמת היא חתיכת ג'אנק, שזוגלובק זה גורמה לאומתה. אתה מבקש קטשופ עם הנקניקיה במקום מיונז, והאיש, למרות שיש לו צינצנת קטשופ על הדלפק, מתקשה להענות לך מפני שזה לא מקובל.

הנוף כאן מדהים ונפלא, מזג האוויר קיצוני ולא צפוי, ולי אין רגע דל, כל יום וההפתעה חדשה ומרתקת...