מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שישי, 11 ביולי 2014

בודד ביער

10/7
אני כותב את המילים האלה בתוך אוהל שלי באתר קמפינג נטוש המעבה היער, כשאני פה לבד לגמרי, השעה היא 22:15, חושך מוחלט  ויורד גשם. אני יודע שבמורד הכביש מרחק 2.5 קמ יש עיירה קטנה, גם היא חצי נטושה. עם כל ההרפתקאה המטורפת הזו, במצב הזה עוד לא הייתי. אבל עוד נגיע לזה.

היום התחיל דווקא נחמד, עם ארוחת בוקר משותפת שעשינו זוג האוסטרים ואני בקמפינג. היא (לא קלטתי את השמות שלהם, גם הם לא את שלי) הבטיחה שתשלח לי בדואר עוגה מיוחדת ומפורסמת מלינץ, בעוד חודשיים, כשאחזור. אני הבטחתי להם אם יגיעו לארץ, טיול אופניים שלא ישכחו לעולם. לחצנו ידיים. דיל.

ככל שאני מתקדם במעלה הנהר הנוף נעשה יותר ויותר דרמטי. הנהר עכשיו בתוך קניון עמוק עם קירות די זקופים, פני המים בגובה 440 מטר, והפסגות שמסביב על פי המפה 1200-1450. הקניון והנהר שבתוכו מנוצלים עד תום, ובצורה נבונה מאוד. בצד התלול יותר עוברת המסילת הרכבת והכביש הצר שבו אני נוסע, ובגדה האחרת, המתונה יותר, עובר הכביש הראשי. הדרך שלי מטפסת טיפוסים קצרים וחדים, ושוב יורדת כל הזמן. מידי כמה קילומטרים יש סכר הידרו אלקטרי שמנצל מפל טבעי בנהר, בגובה 5-7 מטר, ומספק חשמל לעיירה הסמוכה וכולל גם מתקן לניקוי העצים והליכלוך מהנהר.

אף כי הרכיבה די מתישה, אני נהנה מאוד מהנוף ועוצר בנקודות שוות במיוחד. הגשם היום עשה לי טובה ולא בא, אבל השמיים מעוננים והאור אפור. לאחר הקפה של ברך בנהר צץ מולי אלפ גבוה וחד, גבו משונן כמשור, כיפתו מושלגת וראשו בעננים. עוד פיתול והינה עוד כמה אלפים, אחד יותר עצבני ממשנהו. אלה, אני יודע, קוראים להם "האלפים האוסטרים" וברגע זה הם מפחידים אותי יותר מגברתני ההוצאה לפועל על מפתן דלתי. במפה הם מופיעים בגבהים של 1900-2210. אני סופר קילומטרים במפה ובוחן את הטופוגרפיה, ומסיק שהקמפ שאני מכוון איליו להלילה נמצא בעמק שבינהם.

הרכיבה קצת התארכה והערב כבר מגיע, ויש לי עוד כעשרה קמ עד הקמפ. אני מחליט להכנס לגסטהאוס הראשון שאראה. הגעתי לעיירה קטנה, כתוב על הבניין "גסטהאוס-רסטורנט" והוא שומם ונעול כמו כל בניינים אחרים בעיר. באחת הפניות שלט "קמפינג - 2 קמ" שמצביע אל כביש צדדי במעלה ההר. אני מחליט ללכת על זה. זה מחנה של ראפטרים וקנו שבנוי על צלע ההר ומשתפל לתוך נחל שוצף. יש כאן מחתקנים לסירות וגם ביקתות, הכל נטוש ונעול, רק חדר שרותים אחד פתוח.
עד כאן. הגשם טופח על יריעת האוהל, קולות היער מסביב, ואני מצפה להרדם....

-----&-----

בוקר, תתפלאו לדעת אבל ישנתי נפלא, חיות היער לא התעניינו בי ולא אני בהם, והשמש אפילו מציצה לרגעים מבין העננים...
אבל זה כבר שייך לפוסט הבא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה