יום חמישי
08 מאי 2014
יומני
היקר,
זהו,
אני בישורת האחרונה. נותרו יומיים עד הטיסה, וזו הפעם האחרונה שאני כותב כאן מכורסתי הנוחה שבדאון טאון תל אביב.
הפעם הבאה תהיה בבלוג החדש שלי "חמוש באופניים" שישמש לי יומן דרכים, והיא תהיה פומבית,
כי אני רוצה עדים הפעם, שיישאו איתי בעומס החוויות, מעין שסתום לחץ
לשחרור עודפים. אחזור לכתוב כאן, למגירה - כרגיל, בעוד 100 יום (לא הרבה, חבל על הדמעות), בלי נדר.
רגע רגע,
מז'תומרת בלי נדר?? ברור שעם נדר! נדר^נדר^נדרררר. זהו, נדרתי!
רק יומיים, והזמן, המימד הרביעי והחמקמק מכולם, מתעתע בי.
אתה קובע לך מועד אי שם במרחק, מתחיל לספור את השבועות, את הימים, וכשאתה מגיע לשעות אתה כבר קרוב למה שמכונה "זמן אמת", זמן ההווה. אותו רגע שאיננו קיים,
שרק בא וכבר הוא חלף ונגוז. אז הזמן מתחיל לקבל פרטים ופרטי פרטים, והוא נמתח כדי
להכיל את כל הפרטים האלו ונדמה כנמשך לנצח, ובו בזמן הוא מאיץ את מהלכו וחולף
כלא היה, מותיר אחריו שובל של עניינים ושברי עניינים שלא הוספקו, שבחלוף הרגע יאבדו
לחלוטין את משמעותם. פרדוקס.
אהלן קובי,
השבמחקמהכרות קצרה איתך בסינט, אני סמוך ובטוח שתשלים טיול מעולה -מושא קנאה לי ולשכמוני.
בהצלחה!!
תודה אריאל, אני מקווה :)
מחקבהצלחה!! נשמע מרתק.
השבמחקבהצלחה איש יקר! תכתוב הרבה וארוך.. זה כיף לקרוא!
השבמחקלך קובי. סמן לנו את הדרך. צלם הרבה! מציצים כל הזמן בשקיקה מעבר לכתפיך.
השבמחקתודה חברים, לא אשכח אתכם מאחור!
השבמחק