(20) 10 ביוני, בייקר סיטי
בשעת דמדומים, כשסגריר וגשום והאוויר אפור, זה תמיד מרומם רוח ומהפנט כשלרגע אחד נפער קרע בשמים, והכיפות הלבנות צצות כמו מצוירות מעל העננים, והן עדיין שטופות שמש והשלג נוצץ בקרן כתומה אחרונה. זה יכול להופיע בכל מקום שבו פסגות מושלגות נישאות מעל עמק, בשוויץ, באוסטריה, בקירגיזטן, כך גם כאן. אני רואה את ההתגלות האלוהית הזו ונפשי יוצאת אל הפסגות... ואז נזכר שעם כל היופי, הטמפרטורה שם היא מינוס עשר ומטה. צמרמורת...
אוח, ריאליסט שכמוני.
סיימתי קטע שני במסע (מתוך 12), וזה אומר שהתקדמתי כבר 568 מייל, שזה 920 קילומטר! זה אומר שמחרתיים לכל המאוחר אני עובר את האלף! תודו שזה יפה.
בייקר סיטי היתה טובה אלי. בקמפ היו כמה קמפרים זקנים וחביבים ביותר, והשתעשנו לנו בחידודים וצחוקים. ירד גשם והחלטתי להשאר עוד לילה, ועשיתי בשכל, כי למחרת ירד גשם כל היום. עשיתי בעיר מיליון סידורים חשובים ונחוצים. עברתי בשתי חנויות האופניים בחיפושים אחר צמיג חלופי ולא מצאתי. אלה שהציעו לי היו של אופני עיר, שזה נראה דומה אבל זה משהו אחר לגמרי. הצטיידתי כמובן במלאי פנימיות. פירקתי את האופניים וניקיתי את המערכת עם דגריזר, בדקתי הכל חיזקתי.
מצאתי סוף סוף גז לגזיה! אני כבר עם רבע מיכל, וזה ממש חשוב, אני לא רואה איך אני יעבור יום אחד בלי גז. והם נדירים המיכלים האלה, זה ציוד של מטפסי הרים ותמצא אותם רק בחנויות אאוטדור, או בחניות נשק (קצת מוזר, לא? מה, הרוצחים שותים קפה בשטח לפני הרצח? אחרי?? או שהם פשוט במנוסה, וצריכים משהו להרתיח איתו את הקראק... אוף, הדמיון שלי.)
(21) 11 ביוני
התבהר, אבל היה קר מאוד כשיצאתי. הדרך הוציאה אותי מהעמק דרך סדרת גבעות לא גבוהות אבל מתישות, וצברה איתי גובה כדי לגלות את יופיו של עמק בייקר. עצרתי כל רגע לצלם ולא ממש הצלחתי לתפוס את הנוף בתמונה. עצרתי גם בכל שלט הסבר, ויש המון - נקודות הסטוריות, נקודות נוף, נקודות גיאולוגיות ונקודות פולקלור. הדרך שאני נוסע בה נקראת "אורגון נשיונל טרייל", והיא פשוט אדירה. זה כביש צדדי צר שמשחזר את דרכי הפיונירים וחיי העבר. יש בה לא מעט עליות, אבל הן לא מאוד תלולות. בקיצור - אידאלית לרכיבה ומלאת נוף ועיניין. או שפשוט התחלתי להנות. ת'אמת כן, אני נהנה עד הגג וכבר כלום לא קשה לי, והכל זורם! (!)
אני רואה במפה שלאחר הגבעות אני מתקרב לנהר. איכשהו, מרוב התבוננות בעמק תפסתי את הטופוגרפיה, ולפי הגבהים חישבתי שיכול להיות שזה אותו נהר מלפני שלושה ימים, פאודר ריבר. והינה אני יורד לנהר, ואף על פי שהוא שונה לגמרי - עכשיו הוא זורם בערבה צחיחה בקניון נמוך בין גבעות אדומות - אני מוכן להשבע שזה אותו נהר! אני אפילו רואה אבקת זהב מנצנצת לי מהקרקעית!
והינה שלט: "פאודר ריבר"!
והוא יפה, נהר פודרה - למות. וזה לא שיש לו איזה אלמנטים דרמטיים, מפלים, צוקים, לא לא. הוא יפה כי הוא זורם לו בשקט, מתפתל בחן סביב כל גבעה, צבעו שחור (בגלל שהקרקעית מאבן בזלת שחורה), והגבעות חומות אדומות עם צוקים שחורים, והגאיות ירוקים ואפורים, ובאחו משוטטים סוסים. בקיצור פרדייז.
כל כך שמחתי לפגוש שוב את פודרה! כל היום עצרתי וצילמתי והתבוננתי ועשיתי פיקניק מכל חצי חטיף, ובכל זאת סגרתי 50 מייל. רק מזג האוויר הדפוק - רגע אתה מתבשל בשמש קופחת ורוצה רק להתפשט, וברגע הבא הרוח מקפיאה אותך ואתה מתחיל לרעוד. הסמרטפון אומר 14 צלסיוס. אני בקמפ נעים בעיירה ריצ'לנד - עוד עיירת דרכים, שבע בתים ושני מוטלים.
הה כן, אני בדיוק על אלף קילומטר! לא תרימו לכבודי לחיים?
קובידאוס תביא קצת אבקת זהב רוצים לסגוד לאופני הזהב ביצופו באבקה שתביא...
השבמחקטוב זה מה שנותר לנו לאחר הקריאה של הבלוגים שלך
קובידאוס תביא קצת אבקת זהב רוצים לסגוד לאופני הזהב ביצופו באבקה שתביא...
השבמחקטוב זה מה שנותר לנו לאחר הקריאה של הבלוגים שלך
לחיים
השבמחקלגמרי חיים
השבמחק���� כל הכבוד
השבמחקכל הכבוד אלון וולף
השבמחקרשמתי לפניי: 1000 מאחוריי ומצדדיי!
השבמחקרשמתי לפניי: 1000 מאחוריי ומצדדיי!
השבמחקלחיים קובי
השבמחק