מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום חמישי, 23 ביוני 2016

(29) הדרך ללולו פס

הדרך מוויט בירד ללולו פס נמשכה שלושה ימים. באיזה שהוא שלב עזבתי את תומס. הגעתי למסקנה שהוא טרח זקן שעסוק בלהיות זקן המתחרים. דייב הסיג אותי ואמר לי, קובי, אתה יכול הרבה יותר, תן קצת קצב, אני רוצה לפגוש אותך עוד שלוש פעמים היום...

ואכן אלה היו שלושה ימים של רכיבה נהדרת בשבילי, השתפרתי הרבה. זהו המסלול שלואיס וקלארק, הרפתקנים הסטוריים ידועים עשו ב 1805, וחצו לראשונה את הרכס העצום הזה (אם לא סופרים את האינדיאנים המקומיים שחוצים אותו זה מאות בשנים...) שהוא כולו צוקים ומדרונות תלולים ביותר מכוסים ביער עד בלתי חדיר לחלוטין. כל חבל הארץ הזה הוא שמורת טבע ענקית ומוקפדת ביותר. לא בונים סכרים על הנהר ולא שואבים ממנו, אין שום ישוב ושום ביוב לא נשפך לתוכו, אסור לצוד אסור לדוג ואסור לכרות עצים, בקצור - זה כמו שאלוהים ברא את זה, ויש ריינג'רים שמפקחים.  אין לי מילים לתאר את הכיפיות של הקטע הזה. זה לא רק היופי הפיראי, זה גם תפור לאופניים - כביש לא עמוס, המון גובה מצטבר אבל שיפועים של לא יותר מ 6%, מזג אוויר חלומי, בתוך יער עבות ותמיד לצד נהר צלול וזך. יש יותר מזה?

ראיתי שני אופנוענים על הארלים ישנים. אמרו עזוב קמפגראוד, בוא איתנו, יש לנו זולה ביער. סטיב הוא בשלן, יכין לנו משהו טוב. הוא הכין טאקוס עם נקניקיה בפנים על המדורה, והשני פשוט סחט עגבנייה ומילא אותה בפילפל שחור ומלח בתור סלסה. מעדן! אכלנו, צחקנו, עישנו, ויותר אני לא זוכר כלום... הייתי מוכן להמשיך איתם!

מותש רעב ורצוץ וכבר כמעט בפס (1600 מטר), הופיע רוכב מולי על אופני כביש. הוא הבחין בי מרחוק ועבר את הכביש כדי לפגוש אותי.

- שלום, שמי מייק, אתה עושה את כל הדרך?
- כן, עד החוף המזרחי. שמי קובי, נעים מאוד!
- תן לי לנחש, אתה איטלקי? לא? ספרדי?
- ישראלי.
- אהה! ידעתי שזה משהו אקזוטי אבל לא שיערתי עד כמה!
- אני אקח את זה כמחמאה, תודה!
- מחר אתה מגיע למיזולה, יש לך כבר איפה להיות שם?
- לא
- אז אתה מוזמן לביתי. תקבל אצלנו כל מה שאתה צריך, כולל טיפול לאופניים. אתה תגיע, נכון?
- ברור, קבענו!
והוא רשם לי בסמארטפון הוראות הגעה מדויקות.

על אף סוף היום והעלייה הקשה, קיבלתי כנפיים ועשיתי את חמשת המיילים האחרונים עד הפס בדקות. כשעמדתי שם מתנשף, מול השלט שכאן לואיס וקלארק חצו לראשונה את הרכס, עמדו לי דמעות בעיניים... איזה שלושה ימים אדירים!
תנק יו ג'יזס! (או מי שלא תהיה שם...)

סטיב וחבר שלו

?מישהו רואה אלק חוצה את הנהר

3 תגובות: