מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום חמישי, 30 ביוני 2016

(33) הו לורד!

"הו לורד הו לורד! הו------לורד! כמה רשע, כמה שנאה, כמה עוול, כמה שיטנה! אתם, נשמות רעות שלי, אתם, שמאזינים לי עכשיו בחצי אוזן, ששומעים וחוטאים באותו הזמן! ראו את ג'רמייה הקדוש, נביא האל, שהיה מוכן לרתום סוסים למרכבה כדי לעזוב את גיא הצלמוות הזה! כן, הוא רתם את הסוסים! ואתם יודעים למה? הו-----כן. אתם יודעים למה. כי הוא ידע שיש ביסט על פני האדמה, חיה רעה! גדולה מאוד, מאוד מאוד!" (פירסומת לפיקאפ טרק החדש של פורד - ליס, רנט טו און, נו קש!) "כן, נשמות תועות שלי, ג'רמייה עלה השמיימה, והביסט עדיין כאן! ואתם יודעים מי החייה הרעה, הו לורד, הו------לורד, אתם יודעים בלב! אתם! אתם! אתם הסוגדים לדולר! אתם הרודפים אחר רכוש! אתם הנוהגים במכוניות המהודרות, הרוצים בית ועוד בית!" (פרסומת לבתי עץ: 24 פיט אורך! 18 פיט רוחב! למבר הום רדי פור יו! רק 11,000$ נו-----קש! קר------דיט אונלי!) פתאום אני שם לב שהקריין בפרסומות זה אותו אחד, הפריצ'ר עצמו, שמשנה את קולו. אני מזהה אותו לפי חיתוך הדיבור. הוא לא יודע שיש לו מאזין טכנאי הקלטות...

הפריצ'ר שלי הפעם בעל קול טנור בל קנטו, אין לו את הבס העמוק כדיי לייצר את הדרמה, אז כשהוא אומר 'הו-----לורד' הוא עושה צרידות של ג'ו קוקר. אני עובר לקאונטרי מיוזיק כדי להרגע ולחשוב על החטאים שלי. ג'וני קאש. העמק ארוך ארוך, נהר BittrRoot לצידי, השמיים כחולים ללא רבב והרכיבה זורמת מעצמה. מימין לכל האורך רכס גבוה ומושלג עם פסגות משוננות, משמאל הרים נמוכים יותר מכוסים ביער... הכל כל כך יפה ורגוע, איפה יום הדין? איפה העונש על החטאים? איפה ג'רמייה?

השמש קופחת והחום אדיר. אני מחפש צל לעצור לרגע לאכול חטיף, נדחף בין השיחים ומתיישב על העשב. פתאום מגרד לי, תוך דקה אני קולט שהתיישבתי על קן נמלים, והן כבר הגיעו לי לכובע! כולי אפוף במאות נמלים, שהן כנראה החרק הכי זריז בטבע. קופץ חזרה לכביש הלוהט וכמה שאני מתנער זה לא עוזר, מהכביש הן מטפסות עלי שוב ושוב... מרוב יאוש אני עולה על האופניים ועושה לכמה נמלים רה-לוקיישן. בקן מודיעים על אבדות רבות ועל עשרות חטופים... בערב בקמפ עדיין יצאו לי נמלים מהבנדנה...

אני מגיע לעיירת מערבונים נוספת - דרבי. פאסדה מאוד יפה ומשכנעת של מבני עץ בסגנון המערב, אבל הכל יפה מידי, חדש מידי. אני הולך לסימטה שבעורף להציץ מאחור - בטונדה מכוערת ומתפוררת סטייל שיכון ג' בית שאן. הו לורד הו----לורד, חוטאים!

ממול מסעדה ששמה "מסעדה משפחתית דרבי" והסיסמה שלה "אנחנו לא טובים כי אנחנו וותיקים, אנחנו טובים - ולכן אנחנו וותיקים!" נשמע טוב. אני נכנס ומזמין את מרק היום, שזה מרק ת"א מוקרם. מקבל משחת תפוחי אדמה בגוון בטון עם חתיכות בייקון. תגידו פירה אז אני אבין! בתור נקמה אני גונב כמה שקיות סוכר, כי חסר לי, ועל הדרך גם כמה ריבות. חרדה קלה מתגנבת לליבי, אני החיה הרעה! אני הביסט! מה יגיד ג'רמייה? מה יהיה העונש שלי? עלייה קשה? שרב נוראי? אני מעיין במפה לראות מה בהמשך - אוי ואבוי: שני פסים אחד אחר השני, בגבהים של 2180 ו 2390 מטר! הכי גבוהים עד עכשיו! הו לורד, הו ג'יזס, מעין יבוא עזרי? איפה אתה ג'רמיייייה!

תגובה 1: