מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום חמישי, 23 ביוני 2016

(26,27) תומס קמרו, רייסר

הסיפור הפעם הוא על תומס. בלילה הקודם בוויט בירד, הצצתי בטרקלידרס, לראות איך מתקדם המירוץ ואם יש כבר מנצח או מנצחת, ועיני נפלה על הטיפה האחרונה, זו של תומס קמרו, וגיליתי שהוא ממש קרוב - כשנים עשר מייל מאחורי. עשיתי חשבון שהוא כנראה שוהה בלילה באותה סככה שאחד האלוהימים זימן לי אתמול. שמעתי עליו, מי לא שמע: זקן המתחרים - בן 74, משתתף בתחרות זו הפעם הרביעית או משהו כזה, תמיד מגיע אחרון אבל תמיד מסיים, שזה הרבה יותר מרוב המתחרים שנושרים בשלבים שונים בדרך. בקיצור - סקרן אותי.

למחרת, כשהייתי בעיצומו של הטיפוס הקשה לגבעת וויט בירד, עצרתי להסדיר נשימה ולאכול משהו, וכשצילמתי את העמק מלמעלה ראיתי דמות מתקדמת לאיטה במעלה, ומייד ידעתי שזה הוא. קרוב לפס עצרתי שוב, והוא הגיע אלי. לחצנו ידיים והוא הושיט לי כרטיס ביקור: מצד אחד הלוגו של טראנס אמריקה רייס 2016, מצד שני "תומס קמרו, רייסר".

בסוף היום, כשהגעתי למוטל בגרנג'וויל, ראיתי את האופניים שלו (הממש מיוחדים ומשופצרים תוצרת בית - ראו תמונה) מציצים מהחדר הסמוך. הוא אמר לי שהוא לקח מוטל היום, כי יש משחק כדורסל שאסור לו להפסיד, והיה מרוכז כולו במשחק. בחדר השלישי היה אופנוען שמן וחביב עם אופנוע ענק ונוצץ, שסיפר שלפני שבועיים יצא לפנסיה, קנה את האופנוע, והוא נוסע לאן שזה לוקח, אין לו שום תוכניות. אמריקה...

כשיצאתי בבוקר טומס כבר לא היה. השגתי אותו בשדות כעבור כמה מיילים, ומאז רכבנו ביחד ושוחחנו. אדם מעניין וחביב מאוד. זו הפעם החמישית שהוא על המסלול, והוא מכיר אותו בעל-פה. סימן לי כמה מקומות שרק הוא מכיר, מעיינות חמים, מפל יפה, והנחה אותי מה לעשות כשאגיע למיזולה, מונטנה, שם המרכז של אירגון האופניים האמריקאי. תומס גם נתן לי טיפ חשוב מאוד: מאז הימים של כיבוש המערב היו תחנות של ריינג'רס באזורים מבודדים מאוד, וכל פרש בודד שהגיע לשם קיבל מקום לינה ואספקה לדרך חינם. מכאן המנהג - בכל תחנות הריינג'רים, תחנות כיבוי אש וברוב הכנייסיות טוררים על אופניים מקבלים מקום לינה ולפעמים גם מקלחת חינם. במיזולה, מונטנה גם מסתיים הקטע השלישי במסלול (מתוך 12), וזה לא רחוק, רק 120 מייל ופס אחד גבוה ומפורסם "לולו פס" לעבור.

באחת העצירות תומס שלף לפתע אלבום גדול ויפה בהוצאת האיגוד, שמספר על מסלול הטראנס אמריקה לרגל 40 שנה לקיומו, ובו, בעמוד 163 מופיע תצלום שלו, תומס קמרו, כשעשה את המסלול לראשונה ב 1975, כאחד מאושיות המסלול ההסטוריות, וביקש ממני לחתום באחד הדפים. יש לו שם מאות חתימות של כל המתחרים שעשו את המסלול... חתיכת אוצר!

שאלתי אותו למה חמש פעמים אותו מסלול, למה הוא לא רוכב במסלולים אחרים, ביבשות אחרות? הוא אמר שהוא רכב בכל העולם, כל הדרך מהבית שלו בפורטלנד דרך מרכז אמריקה ועד לפינה הדרומית ביותר של היבשת. גם במזרח הרחוק הוא היה, וזה המסלול היפה ביותר! הנופים מהממים, כל אחד שהוא פוגש נחמד אליו, אותה שפה, וכל הדרכים טובות. אני מסכים אותו. ממה שעברתי עד כה - זה מסלול פנטסטי, מגוון ביותר ועמוס בנוף, תופעות גיאולוגיות, הסטוריה (נדמה שאני מתחיל להבין את אמריקה?) ו... דובים...

הלילה עצרנו בקמפ מבודד על נהר קליר ווטר (ואכן מימיו צלולים ביותר!), בשירותים יש שלט שבו כתוב: "בקמפ זה ביקר דוב. אנא הרחיקו את האוכל מהאוהל שלכם. דוב מסוגל להריח אוכל ממרחק של מיילים" (!!!). פגשנו בדרך עוד שניים על אופניים, דייב ומתיו, ועצרנו יחד בקפה היחידי ב 100 מייל הקרובים. באמצע המרק מתיו פתאום שואל אתי מה נשמע בעברית. מסתבר שלמד פעם בארץ והוא זוכר משהו.
ושוב תומס רץ לאופניים שלו להביא את הספר ולהחתים את השניים...

הקמפ שוכן בתוך יער עבות והאוהל שלי הוא הקיצוני במחנה, מעבר לו זה רק ג'ונגל, והלילה חשוך מאוד... האם אני עצמי זה לא אוכל בשביל דוב רעב? את הגרביים המסריחות שלי שלא ראו כביסה יותר משבוע הוא לא מריח ממיילים? אני שואל את עצמי ומנסה להרדם...

תומס קמרו, רייסר

מימין: מתיו, דייב, תומס, ועוד אחד

8 תגובות:

  1. אחחחח.... איזה סיפור, אילו מפגשים, איזו דרך. מאחל לך שהזמן יעמוד מלכת

    השבמחק
  2. מעולה ביותר, כמו סרט טוב..

    השבמחק
  3. קובי ...אתה קליבר חזק...מצית את הדימיון ...חיב ספר...ונראה לי גם סרט.

    השבמחק
  4. כרגיל קובידאוס מספק את הסחורה... נהנה מכל משפט.
    אם אתה מדבר שוב עם אלוהים מסור לו דש ממני ובקש ממנו שיאפשר לי טיול שכזה.

    השבמחק
  5. כרגיל קובידאוס מספק את הסחורה... נהנה מכל משפט.
    אם אתה מדבר שוב עם אלוהים מסור לו דש ממני ובקש ממנו שיאפשר לי טיול שכזה.

    השבמחק
  6. מרתק, מעורר השראה

    השבמחק