(13) 2 ביוני
כשהתחלתי להתקדם במעלה, כבר בלי נהר לצידי, חילחל לי לתודעה שהינה עוד נהר שניסה לגמור אותי, אבל אני גמרתי אותו. איך אני מצליח כל פעם מחדש? לא ברור... אבל יש לי עוד 300 מטר גובה לצבור עד הפס, וזה אומר לפחות 600 מטר טיפוס מצטבר...
אבל העניינים החלו לרוץ והנופים והמראות גנבו לי את המחשבות, כי בשביל זה באנו, לא ככה? ושוב נגמרו לי המים, ושוב קיללתי את האדיוט ההוא, טרי נדמה לי קראו לו, שאמר לי שאין צורך לסחוב הרבה מים. ואני, שבאתי מהמדבר, האמנתי לו. למרבה המזל כבר על טיפות אחרונות פגשתי איזה מוסך משאיות, והיה להם שם קולר שחלבתי אותו דקות ארוכות.
זה היה כבר צוהרים כשהפס נכנס לי לקצה המסך, שני מייל קדימה, ואז הם החלו להתגלות אחד אחד, נסיכים לבנים, כל אחד יותר הדור מהשני, עד שנגלה המלך - מאונט וושינגטון, איזה שפיץ! ואיזה הדר! והינה הגעתי לפס! אבל כלום, שום שלט להצטלם איתו. בסדר, לא צריך. צילמתי את ההרים כמו משוגע. הפס יודע שעברתי אותו וזה מספיק. מכאן זה 20 מייל של ירידה מתמשכת עד סיסטרס, העיירה הכי קרובה.
...וזו חתיכת עיירת בוקרים שקשה לתאר. הכל נראה כמו תפאורה של מערבון, אח לא, זה אמיתי לגמרי, נגעתי! אבל חברים, חבל להתלהב יותר מידי, כולה מלכודת תיירים מחוכמת. נכנסתי למוטל - 150$, לא תודה. הלכתי לאחר - 169$. האיש היה נחמד, אמר לי כאן בחורף מת אז בקיץ מעלים מחירים. תלך לזה וזה, שם יותר זול כי השירותים משותפים, יענו אכסניה. הלכתי - 129$. יללה לקמפ. הקמפ גראונד ממש נחמד, עם הייקר/בייקר סייט, מחיר 5$ ויופי של מקלחות. ככה צריך! ואת מי רואים יושב באוהל שלו? ניכשתם נכונה - טרוי!
צריך להקדיש כמה מילים לטרוי. תיכף.
הייתי שחוט מהפס והחלטתי על יום חופש כאן בקמפ. ישנתי את רובו. אחה"צ הגיעו שניים, סלבדור, צעיר פרואני שגר באסטוריה, ומאוחר יותר מייקל, זקן עם זקן לבן ואופניים עמוסים עד הגג. שניהם הגיעו שחוטים מהפס (לא רק אני מסתבר...) מייקל היה כל כך מפורק, שלא יכל להקים את האוהל שלו. עזרתי לו. טיפוס בפני עצמו.
אחר כך הלכתי עם סלבדור לסלון. בירה ועוד בירה, ונפתחה שיחה, מה שיחה - ניתוח לב פתוח...
אוקי, הפוסט הבא יהיה מוקדש לאנשים. חכו בסבלנות...
אהבתי את התמונות, הנחישות והסיפור
השבמחקאהבתי את התמונות, הנחישות והסיפור
השבמחקתודה ג'ייקוב. תמשיך לעקוב!
השבמחקתודה ג'ייקוב. תמשיך לעקוב!
השבמחק