מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום ראשון, 26 ביוני 2016

(30,31,32) מיזולה

אני יודע, תמיד כשאני מגיע לעיר גדולה אני נאלם לכמה ימים. זה כי אני כל כך עסוק עם העיר ופיתיונותיה, בארים, אנשים, מסעדות, ויש לי מיליון הודעות מת'לפים של חברים שצברתי בדרך לענות עליהן, ולנוח, לעכל חוויות, לשאול את עצמי מה בעצם למדנו עד כאן.

הדרך לביתו של מייק, שכזכור הזמין אותי אליו הייתה כ 33 מייל במגמת ירידה, כך שהיה לי הרבה זמן לעשות אותה כדי לא להגיע מוקדם מידי. לא היה לי מושג אם האיש עובד או מה, וחשבתי 5:30 - 6:00 תהיה שעה סבירה להופיע. הקליק בנינו לא היה מידי. הרבה מילות נימוס והתנצלויות הדדיות סתמיות. הבית גדול ויפה מאוד עם חצר מטופחת של לפחות 4 דונם. הם הציעו לי ספה בסלון המשני או קמפינג על הדשא. בחרתי בקמפינג.

בארוחת הערב נשבר הקרח ומצאתי שפה משותפת עם אישתו של מייק, ג'וליאן. היא התעניינה בדעותי לגבי היערות, שמורות הטבע חיות בבר וכו', ודיברנו עד שעה מאוחרת. למחרת, כשמייק לקח אותי לסידורים שרציתי לעשות, חנות אאוטדור לקנות גז, חנות אופניים להסס בפעם השמונים אם להחליף את הבולם הקידמי למזלג קשיח, לקנות כרטיס סים אמריקאי, ו - כן. לחנות קפה... והרי הודעה עצובה (הכינו את המימחטות):

                          ~~~~~&~~~~~
בצער רב וביגון קודר אני מודיע שנגמר לי הקפה. ההלוויה הייתה אתמול, עת בישלתי את שתי הכפיות האחרונות למייק וג'וליאן כדי שיבינו מה זה קפה טורקי. ואם אתם לא מזילים דמעה עכשיו על חבר אומלל, אין לכם לב.
                         ~~~~~&~~~~~

מייק וג'וליאן כל כך הבינו, שנרתמו לקחת אותי לחנות הקפה הכי יוקרתית במיזולה ואולי אף במונטנה כולה, אולי יצליחו שם לטחון לי דק דק, כמו הטורקי. לא הצליחו. אבל קניתי שם מקינטה איטלקית אמיתית קטנטנה, ויש לי עכשיו אספרסו משובח! (אוקי, אפשר להפסיק ליילל).

מייק איש נפלא, מאוד אהבתי אותו, והיה לנו חיבור נהדר. קצת ביישן ונבוך, זה הכל.

ביומיים הבאים השתכנתי במוטל קטן בדאון טאון, הסתובבתי בעיר, נכנסתי לבארים שתיתי בירות עם זרים, ובעיקר כתבתי. הכנתי כתבה יפה לבייקפאנל המסכמת את הרבע הראשון של המסע (בקרוב באוויר - שימו לב). הייתי זקוק מאוד למנוחה הנפשית הזו.

הלכתי לבקר ב Adventure cycling, איגוד האופניים המפורסם, והאמת שקצת לא מצאתי את עצמי שם. המון פוזה ומעט תוכן. הראתי להם את הבלוג שלי שגוגל טרנסלייט מצליח לתרגם בצורה סבירה. קראו כמה מהפוסטים ומאוד התלהבו. אמרו שזה שווה ספר. לא יודע. מין נימוס אמריקאי שכזה. נתנו לי בנדנה למזכרת. כשיצאתי משם, כל מה שרציתי זה לעלות על האופניים ולזוז כבר - הדרכים קוראות לי!

3 תגובות:

  1. יפה..
    התייחסו יפה מאוד..
    אפילו צילמו אותי והתמונה שלי על לוח המבקרים.

    השבמחק
  2. קובי שלח כתובת שלך בעוד שבועים ובדרך קפה טורקי וגם תמונות של מנות חומוס.
    אפשר לקנות חומוס בפחיות בארה"ב
    תמתין קצת עם הבלוגים עד אחרי היורו בכדורגל.
    הבלוגים והכדורג ביחד זה כמו גן התענוגות הארציים של אירונימס בוש.
    אז תמתין קצת שנעבור את הקיץ כמו שצריך

    השבמחק
  3. קובי שלח כתובת שלך בעוד שבועים ובדרך קפה טורקי וגם תמונות של מנות חומוס.
    אפשר לקנות חומוס בפחיות בארה"ב
    תמתין קצת עם הבלוגים עד אחרי היורו בכדורגל.
    הבלוגים והכדורג ביחד זה כמו גן התענוגות הארציים של אירונימס בוש.
    אז תמתין קצת שנעבור את הקיץ כמו שצריך

    השבמחק