הרפתקאה בין צוקים וארץ אחרת

20/6
קיפלתי את עצמי בבוקר טיק טק ויצאתי במגמה להתקדם הרבה כפיצוי על הדרדלה של אתמול. המלון הלילה היה יקר, מעצבן ועם אינטרנט דפוק. בכלל אני שונא מלונות. אוהב קמפינג. כבר אמרתי.

אחרי כמה קילומטרים נגמר המסלול וצוק אדיר לפניי שמגיע עד המים. הייתי צריך לעבור לגדה השניה במעבורת לפני כמה קילומטרים. לא רוצה לחזור. עוצר להביט במפות, משום מה יש לי הרגשה שאני הולך לעבור בצד האחורי של הצוק הזה, ולא במסלול הרשמי שעל הגדה האחרת. מעיין במפה, יש נחל קטן שנשפך לנהר ועל הוואדי שלו מסומנת דרך שעם כמה פיתולים מטפסת ועוברת את האוכף שמאחורי הצוק ויורדת חזרה לנהר מהצד השני, ובכך ומקצרת לולאה שלמה של הנהר. בקיצור אני יודע שאני אזיע מהתחת ואוכל קש, אבל אני זה אני.

אלוהים כמה זה היה קשה, אלוהים אדירים-רים-רים כמה שווה! מצאתי את עצמי בסינגל צר ולעיתים תלול בין צוקים זקופים ומוזרים  בתוך היער מהמם ביופיו, מטפס בשיפועים שגם בלי כל הציוד אני בדרך כלל דוחף ברגל, מצלם בגשם, ונלחם שהמצלמה תשאר יבשה. ירדתי חזרה לנהר בתחושת התעלות ממש.

צילמתי לכם בחושך לאור הפנס את המפה, בה סימנתי בנקודות את המסלול שעשיתי, וציינתי את הצוק ואת נקודת ההתחלה. שימו לב שהמסלול הרשמי הוא באדום, והוא נפסק בקטע הזה. כל העסק שמונה קילומטר עד שחזרתי לנהר, ולקח שעתיים, הכל בגשם בלתי פוסק שכבר מזמן לא מפחיד אותי.

אחר כך המשכתי בגשם בשוונג, רואה מספנה או מסוף שבו מנופים גדולים פורקים סחורות ומכולות מספינות הנהר ומעמיסים על רכבות, זה רמז ראשון. מגיע לעיר קטנה וטיפה מוזנחת שבה הולכי הרגל עוברים את הכביש באדום, זה רמז שני. רואה מאפייה שלא כתוב עליה בייקרי אלא משהו מקושקש לגמרי, אני נכנס, בוחר שתי לחמניות, והאישה רואה את היורו שביד שלי ונאנחת ומתחילה לחטט בקופה, וכאן אני קולט שאני בעצם לא בגרמניה, ואלה, לא רק שלא מדברים אנגלית, גם גרמנית הם לא מבינים! וכאן אני תופס שלמדתי קצת גרמנית בלי להרגיש, עם כל הלא יאומן שבדבר. וכל זה תופס אותי אחר הצוהרים, כשאני כבר עייף מהרפתקאות מחשב את דרכי לקמפ. והינה קמפינג אחול בלולה עם אינטרנט אחול בלטה! ובמקום מיונז רוטב פטריות!!!