6/6: טירה על תל נישא, ולה חפיר וגשרונים

לאחר שתי לילות בקמפינג המקסים הזה (לקחתי יום מנוחה, שיפצורים ותחזוקת אופניים, וסיור רגלי בעיר), יצאתי לדרך מאושש ונחוש. אבל קודם, בבוקר הסתבר לי פתאום שיש בקמפינג עוד כמה רוכבים שלא ידעתי עליהם: איש והבת שלו (12) על אופני טנדם יפהפיות שבאו מסקוטלנד (לא הספקתי לצלם, חבל!) וזוג נשים מבוגרות (סביב 50 לדעתי) שבאו מהולנד באותו מסלול שלי, וממשיכות לברלין, ועד קופנהגן. יש להן 6 שבועות לעשות את זה. הן עושות 60-70 קמ ביום (כמוני!), ישנות בקמפינגים במידת האפשר, יש להן אוהל גדול ומטבח שלם, והן  מבשלות על גזיה כל ערב (גמני!), סך הכל די אחלה גברריות (לסביות, אלא מה?). בקיצור, הן זיהו אתר קמפינג כ 74 קמ קדימה, ויצאו מוקדם בתקווה להגיע לשם.
ואגב, זוג בעלי האתר חמודים ביותר, והסיפור שלי ממש נגע בהם ולא גבו כסף על הלילה השני! שאלתי על האגם שראיתי הרבה כמוהו ונראה לי מלאכותי, משהו בגודל של בירכת רם. הם סיפרו לי שזה מכרה פחם ישן שננטש בתום המלחמה הקרה והתמלא מי גשמים, וביוזמה שלהם הם ייבאו חול זהוב במיוחד ממצריים ויצרו חוף רחצה מקסים שבו הקמפינג. אנשים גדולים!

אוקי, אז יצאתי היום לדרך מלא מרץ (המנוחה הייתה ממש לעניין!) והדרך מתפתלת כרגיל בין עיירות ומצודות, בדרכים משובשות ובשבילי עפר, והכי גרוע זה הדרכים העתיקות המרוצפות אבן, קילומטרים על קילומטרים, וכל האופניים מקרקשות ומקפצות שלא לדבר על מה שזה עושה לרוכב (משחרר ת'עצירות - אם לראות את החיוב). אבל כבר מזמן הפסקתי לחפש דרכים חילופיות במקרים כאלה, כי אני יודע שהמסלול מביא אותי למקומות ממש שווים.

והינה פניה אל עליה חדה על מרצפות האבן הנצחיות, ואני רואה על המפה שאני יכול לחתוך את הקטע הזה, להשאר במישור ועל אספלט ולחסוך איזה 4 קילומטר. לא, אמרתי לעצמי, תן לדרך להוביל! וכמה שזה היה נבון מצידי, כי הגעתי לטירה מדהימה על גיבעה גבוהה ולה חפיר סביב סביב עם מים זורמים, צריחים בכל פינה (עם דגלים, איך לא) וגשרון יפה המוביל אל השער. סביב הטירה גן מטופח בתוך יער ובו פינות חמד עם ספסל אבן קטן, שנועד לבנות מלכים ובני לוויתן האדונים הרוזנים. טוב, רוזן אני לא, אבל לפחות אדון (ברגעים הטובים שלי) אולי כן, אז התיישבתי ושלפתי את הגזיה. היה שווה!

ראיתי שהזמן נסחב ונתקפתי אמביציה להגיע לאותו קמפינג שאיתרו הבנות, והתחלתי לדחוף יותר חזק. באמת רכבתי טוב וברציפות במשך כמה שעות, ואז הסתכלתי על המפה ושאלתי את עצמי איפה אני הייתי פותח קמפינג בטופוגרפיה הזו? לאחר עיון מעמיק בשתי המפות (שעל הספורטיבה ובספר המסלול) סימנתי לי נקודת ציון והתחלתי להתקדם לעברה. אני עוקף טורר אחד שנראה מבולבל, ושואל אותו עם הכל בסדר. הוא אומר שהוא מנסה להגיע לאתר קמפינג שאמור להיות בסביבה כבר שעתיים ולא מוצא. "פולו מי" אמרתי לו, ותוך עשר דקות הגענו, בדיוק בנקודת ציון שלי! (על שפת אגם כמובן) ושם את מי רואים? את הלסביות ההולנדיות מאתמול!

90 קילומטר היום, הכי רחוק שלי עד עכשיו! (טוב 88.5 אם להיות קטנוניים) לא, אין, ברור שאני משתפר!