היום, ערב עזיבתי את ברלין, שמתי לב שהיד הפגוע שלי כבר מזמן לא העסיקה אותי, לא הטרידה ולא היציקה. אני עושה הכול בטבעיות, לא כואב לי כלום והאירוע הזה כנראה מאחורי - היה כלא היה. רק כמה צלקות נותרו לי לזכרון ונוספו לאוסף המפואר שלי, שבלעדיו הרי לא הייתי אני.
כתבתי מייל תודה לד"ר פריטצ' היקר, הודעתי לו שבזאת תמו הניתחים במקרה שלי ופתרתי אותו מהדאגה לשלומי, שיתפנה לפצועים אחרים. ולאות תודה, במקום פרחים או ויסקי, כמו שנהוג, אני מקדיש לו ולאמיתו ד"ר רוזנבלט את הבלוג הזה, שבלעדי כישרונם ונאמנותם כל המסע לא היה יכול להתקיים. תודה דוקטור!
אשר לארבעת הימים שביליתי בברלין, מה אני אגיד, 'הייתי בפריז וגם ברומא'. אני צריך לפחות חודש בשביל עיר כזו. ארבעה ימים זה רק מה שלוקח לך להבין איך לקנות כרטיס לתחתית, איך להגיע למלון ואיפה הכי טוב לאכול. בטוח שעוד אחזור כי זו באמת עיר על שמתקתקת בצורה שלא תאמן. שני דברים העסיקו אותי בעיקר: התארגנות מחודשת עם האופניים והציוד, והשיחות המרתקות עם הילדה (ד סגולה). באשר לאופניים, התקנתי ג'ק חדש, קניתי כידון טורינג אמיתי (בגרושים, משהו כמו 70 ש"ח) והרכבתי אותו במקום הישן, קניתי תיק כידון הכי פנסי (ויקר בטירוף) של אורטליב מאותה סדרה ששאר התיקים שלי, והוא יחליף את התיק רכיבה שהבאתי מהבית. את התיק הישן דחפתי מאחורה והוא למעשה משמש לי מנשא מים. רכשתי גם כמה אביזרים שהיו חסרים לי, מצפן כידון למשל (דורון, איך התפספסנו! כמה שזה היה חסר לי!). על עניין הדינמו ויתרתי ובמקום זה רכשתי סוללה חיצונית נוספת.
ובעניין הילדה, היא פסיכולוגית חברתית שעושה תואר בסקסולוגיה ואחת לחודשיים יש להם סדנה של שלושה ימים כאן בברלין, בה הם עושים תרגילים מעשיים ומשחקי תפקידים. נפגשנו פעמיים בארוחת הבוקר ופעמיים הלכנו לראות מונדיאל בקפה ברזיל, ודיברנו ודיברנו ודיברנו (שום דבר רומנטי, וצר לי על אכזבתכם, אבל אני נהניתי ממפגש אינטלקטואלי מרתק!)
ועוד סגירת מעגל אחת: שלשום בבוקר הגיע מייל מההולנדיות שהן בעיר ורוצות להפגש לפני שהן עוזבות לכיוון קופנהגן, אבל קיבלתי את המייל מאוחר מידי, ונפגש כנראה כבר במסע הבא.
אז שלום ברלין, עוד אחזור, מבטיח. מחר אני עולה על רכבת ללוטרשטדט, העיר שבה נפגשתי לראשונה עם נהר האלבה ובפעם השניה עם הלסביות ההולנדיות (ראו פוסט קודם "ריבר אלבה"), כי את הדרך הזו כבר עשיתי בדרך לכאן, ושם יתחיל פרק ב' במסע שלי, במעלה האלבה עד פראג כ 400 קמ (המסלול המלא שבספר הוא יותר מ 500 אבל את המאה הראשונים כבר עשיתי, כאמור) ומה אגיד לכם, אני נרגש לא פחות! כבר התגעגתי לדרכים, לתנועה, לקמפינגים!
אז זהו בנתיים, ויללה, לארוז!
אהלן קובי..דרך צלחה.גמני שבתי ושבתי לברלין עוד ועוד.
השבמחקובקשר להילדה (ד בסגול) אמר וודי אלן :
"אינני זוכר מה היתה השאלה,
אבל התשובה היא סקס! "
קובי...
השבמחקאתה חי את החיים הטובים...
קנית עוד אורטליב.... פששש..... חמישה תיקים כבר יש לך, באסטר :-)
האמת, התיקים האלה, זה הדבר הכי זול, שקנית בחייך. כי הם ישרתו אותך גם עשרים שנה. פגשתי רוכבים, שמחזיקים תיקים כאלה 25 שנה.
פירוש השם אורטליב בגרמנית- "מקום לאהוב". באמת!!
לגבי כידון הפרפר... נו בסוף תמיד קונים את מה שאני ממליץ...:-) קנית במחיר מציאה של איביי.
שני המצפנים שלך עדיין ארוזים בעטיפת המתנה, ומחכים שתחזור לארץ בשלום.
לגבי ברלין: אכן שווה ביקור של חודש. הבעיה - העיר כל כך אינטנסיבית, שאחרי שבוע חייבים לברוח ממנה. בכל מקרה עקב גודלה, ובזכות מסלולי האופניים הנפלאים שבה, אפשר לחרוש אותה אך ורק עם אופניים (בבטחה!) ולהנות בטירוף.
כל טוב,
מדורון
הי קובי,
השבמחקחזרנו ממסע הקיאקים ביוון - היה מעניין ומרתק, ביקרנו והקפנו מספר איים, שטנו ב"סינגלים" בתוך מערות ובמעברי סלעים, אעביר לך תמונות בווטסאפ .
הזמנתי את הג'ק עליו המליץ דורון לקראת המסע בקובה, כשהגיע - ראיתי שלא ניתן להרכיב אותו על הסלסה משתי סיבות: החיבור במפגש בין תומכות השרשרת לתומכות האוכף איננו סטנדרטי וגם אם כן היה, אז המיקום של הקליפר מפריע ...
אם תחזור ארצה לפני דצמבר - אגנוב לך את הג'ק, לחילופין - כתוב לי איזה ג'ק מצאת שכן מתאים.
שימשיכו לאהוב ולשמן לך את הדרך.
יאיר,
השבמחקתפנה אליי טלפונית. מסרתי לך בזמנו את הטלפון שלי בהודעות בגרופי. אני אסדר לך קומבינה שהרגלית תותקן כראוי. המפעל השוויצרי הוא הטוב בעולם לרגליות (גם לאופנועים, אגב). יש להם המון סוגים, כולל גם כאלה שבאמצע האופניים. הרגליות "הסיניות" לא שוות דבר, ונשברות אחרי מספר ימים. יש לי ניסייון רב איתן.
כל טוב
מדורון