2 בלילה
השרב נמשך כבר שלושה ימים. היום אחרי כחמישים קילומטר בחום היסטרי אמרתי די ונכנסתי למלון באחת העיירות, מאלה שכתוב בשלט 'נוסד - 1734' יעני כמעט בן 300. בית יפה, דו קומתי, למטה מסעדה ובר למעלה החדרים. נראה ישן, אולי בן 50 60, בשום אופן לא בן 300. יפה, מקושט, צמחים מטפסים על הקירות, עציצים פורחים בכל פינה, והחדר מקסים ונוח, ונקי עד בוהק. הזקנה שהובילה אותי לחדר הצביעה על התמונה שעל הקיר ואמרה: "מי אנד מיי סיסטר" ובה שתי נערות במדי משרתות ניצבות לפני הדלת שמאוחר יותר זיהיתי כדלת המחסן שבחצר, בו שמורים האופניים שלי.
בא הלילה והלכתי לישון, מתהפך מתהפך ולא נרדם. קמתי והתחלתי להכין את עצמי לברלין. התעייפתי ונכנסתי שוב למיטה. פתאום החלו משבי רוח (דבר נורמלי כאן), והבית החל לחרוק. כל משב - סדרת חריקות והמיטה קצת מתנדנדת. אני מדליק אור, ונשקפות אלי המשרתות מהמאה שעברה, שעכשיו הן מכשפות זקנות ומכוערות שאת נקישות עקביהן אתה שומע מהקומה התחתונה. תגידו לי אתם, הייתם נרדמים וישנים שנת ישרים?
קמתי שוב, ונדרשתי לנשק שלי נגד רוחות הלילה: פתחתי את הסמרט והרייני מקליד מילים אלה, ונדמה שהשקט חזר...
דווקא קיוותי לישון טוב הלילה ולהצליח להגיע מחר עד פוטסדם, מרחק 60 קמ עם לא מעט עליות, ששם אתר הקמפינג של ברלין.
שקט עכשיו. אני הולך לישון.
מזכיר את הסרט "הניצוץ"...ולא, לא הייתי נרדם... :-)
השבמחק