יומני היקר, מה נשמע? מה קורה? מענינים?
יומני: נו. בוא נתקדם.
לא, באמת שלא משהו מיוחד. שמעת שעזבתי את פראג?
יומני: נווו???
אז ככה. אני יוצא מהקמפ עליז וקל רגליים (אני יודע שאני חוזר על עצמי, נו. אוף) חוצה את פראג בפעם האחרונה בדרך דרומה, שותה משהו כאן, קונה משהו שם, ביודעי כי נכונו לנו ימים קשים עכשיו, ומי יודע איפה ימצא אותי הלילה, כי אני מנווט דרומה בעיקר על פי חושי שיהיו בריאים, ועזרה מהמפה שבסמרטפון שמסומנים לה כמה מסלולים מקבילים ומצטלבים, שהולכים בכיוון שלי.
וככה אני רוכב לי מעדנות (חוזר על עצמי. שמענו) לאורך הוולטבה שהוא האלבה שאני מיסתובב איתו כבר חודש עוד מגרמניה ויללה כבר בא לי לגוון, והינה אחרי איזה 45 קמ המסלול לוקח אותי מהנהר אל בין הגבעות הנישאות שגבהו מאוד בנתיים - למרות שאני רואה שהכביש ממשיך על הנהר קילומטרים קדימה - ובאה לעשות לי עליות עכשיו.
טוב, אני אומר לעצמי, אם הדרך לוקחת כנראה היא יודעת. כלומר היא רוצה להראות לי משהו. אני מעיין במפה מה קורה קדימה ורואה שהדרך מטפסת גבוה גבוה, עוברת בין אגמים, וחוזרת לנהר לאחר עשרים וכמה קילומטר.
אני אומר לעצמי חייבים לעלות, יהיה מעניין שם. אגמים.
עצמי: בסדר. רק שלא תגיד שלא אמרו לך.
אני: אמרו מה?
עצמי: שיהיה קשה, ושכבר צוהרים, ושאין לך מושג איפה תמצא מקום לישון.
אני: רגע, אני לא מבין, אז בשביל מה רכבתי מאמסטרדם עד לפה, הה? לא כדי לראות מה שהדרך מראה לי? וסתום!
וכאן אני עוצם את האוזניים, עולה על האופניים, מסנן בשפתיים קפוצות "חכם השביל מההולך בו", מוריד אמברקס ומתרחק לאיתי במעלה ההר.
יומני: אחלה תיאור, נו?
בקיצור, אחרי איזה שבעה קמ של עליה הולכת ומחמירה שמוציאה לי את הנשמה אני עוצר לקחת אוויר, ורואה במפה שאני קרוב לשיא הרכס ומעל אגם, אבל הדרך ממשיכה יותר גבוה. אני אומר לעצמי אם יש אגם, איך לא יהיה בו קמפינג?
עצמי: בסדר. תעשה מש'תרוצה.
אני: אוי נו, כולה שני קילומטר, מכסימום חוזרים.
עצמי: כן, רק שזה שני קילומטר של ירידה מטורפת, שזה אומר עליה מט-מטורפת, כשנחזור מאוכזבים ולא מתלהבים, וכבר ממש מאוחר.
טוב יומני, אתה מכיר אותי - עוצם אוזניים.
יומני: נו?
מה נו מה? סתכל בתמונות! בנזונה של קמפ, ויש לי ווילה עם בלקון ששיפצרתי לה, בכישרון ובתושיה - תסכים איתי, שמשקיפה אל אגם קסום! למה, לך יש כזו ווילה?
וגם שחיתי!
יומני: וואלה סבבה. יותר מידי בירות.
חכם השביל מההולך בו..
השבמחקאחלה של דיבור. אתה המצאת או סתם פתגם סיני עתיק.???
דברתי הבורוקר עם טלי.וחלקנו לך מחמאות רק שתדע.
נ.ב.מה קנית פה ושם בפראג???
אימרות רלוונטיות של אלברט איינשטיין לרוכבי טורינג הרפתקנים:
השבמחקהחיים, זה כמו אופניים: אתה צריך להתקדם כל הזמן מבלי לעצור, כדי לא לאבד את שיווי המשקל
אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע
עיקר החיים – לא לתת לחוקים מתים להרוג רגש בריא
רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע
המקור היחיד לידע הוא הניסיון.
אין בי כישרון מיוחד, אבל יש בי הרבה סקרנות
המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות. זהו המקור לכל אומנות אמיתית ולכל המדע.
כל אדם צריך לבחור את דרך החשיבה שלו אם הוא לא רוצה ללכת לאיבוד במבוך האפשרויות. מצד שני, אף אחד לא בטוח שלקח את הדרך הנכונה - אני פחות מכולם.
העולם הוא מקום הרבה יותר מוזר ממה שנוכל להעלות על הדעת.
מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית
תלמד מאתמול, תחיה בשביל היום ותקווה בשביל מחר
אם אתם רוצים חיים מאושרים, היצמדו למטרות. לא לאנשים או חפצים.
ברגע שאנחנו מקבלים את המגבלות שלנו, אנחנו יכולים להתגבר עליהן.
במרכז הקושי שוכנת ההזדמנות.
לרגע לא חשבתי שאיש נדל"ן לא ימצא חלקה טובה ללון בה. קובי אתה תותח תל אביבי!!
השבמחקהי קובי,
מחקאתמול לא הצלחתי להגיב, ניראה מה קןרה היום:
בכל פעם שאני רואה רוכב טורינג עם ערימת ציוד ענקית קשורה לאופניו שואל את עצמי האם אין מנוס?
מדוע החלפת את החדרון הישן בוילה דו מדורית?
ואם כבר אז מדוע לא כמו הוילה הלבנה שלידך?
ואז כבר, מדוע לא לאמץ את כלי התחבורה של השכנים שלך?
המשך בדרכך והמשך לכתוב, מחכה לפוסט הבא.
חדרון ישן??? זאת היתה דירת סטודיו שבדית יוקרתית ויקרה מאוד...
מחקהוא החליף לדירה צ'כית מרווחת ביותר בשישית מחיר....
לפעמים אפילו סוכני נדל"ן משקיעים בדירה הלא נכונה...:-)
יאיר, החדרון הישן נועד לבייקפקינג, שאתה רוכב מצאת החמה עד צאת הנשמה, ואז נזרק לאבע חמש שעות חטופות. בטורינג אתה מגיע אחרי הצוהרים, מתרווח, מבשל, אומר שלום לשכנים ומבלה בסביבת האוהל ובתוכו 10-12 שעות, לעיתים כשיורד גשם בחוץ. אתה לא רוצה לשכב כמו מומיה כשהשכנים שלך עושים ברביקיו באוהל המרווח שלהם. בקיצור הוספתי 1.5 קג שאותם קיזזתי בבגדים ובספרים
השבמחק