הבוקר קמתי מאוחר, התארגנתי לי בעצלתיים ויצאתי לדרך רק ב 10:30, כשעה וחצי אחרי הבנות. הן תכננו להגיע לאיזה קמפינג 60 קמ קדימה ואמרו לי בחביבות "סי יו טונייט". לא התחייבתי על כלום, כי חשבתי לשבור סדרה עם איזה מלון לשם שינוי. כבר כשיצאתי היה חם באופן לא אופייני, אבל לא שיערתי מה הולך לבוא בהמשך היום. בקיצור, התחלתי לאט, מצלם ת'צריחים פה, קוטף דובדבנים שם, הגיע אמצע היום ופתאום נהיה חם ממש כמו בארץ, ואני לא שמתי לב ואני מתייבש. קניתי בירה באיזה מקום וגמרתי אותה בשלוק אחד, וכך חצי מסטול אני ממשיך לדווש מבירה לבירה כי לא היה משהו אחר ונגמרו המים. פתאום באה איזה עליה חדה ומדורדרת כמו בנגב, ואני לא מוותר ועולה אותה בטיל (יש לי את הטכניקה! האחרים עולים את זה בקושי ברגל!) ואיך שמסתיימת העליה אני שומע מבין השיחים מחיאות כפיים ויוהו נלהב. הלסביות! אני עושה תנועת ניצחון עם הידיים (כי לא יכול לדבר מרוב התנשפות) וממשיך. פתאום אני רואה אתר קמפינג על שפת אגם עם מתרחצים והכל, והספידומטר מראה חמישים, אמרתי יללה, מספיק. ניכנס, אולי נשחה קצת. פוגש אותי בחור בכניסה, אנגלית מושלמת, ואומר לי אתה ניראה רעב, כנס למסעדה תאכל משהו ואחרי זה תבוא להירשם. אוקיי. אני אוכל, חוזר לקבלה ובמקום האיש אישה, עושה את עצמה לא מבינה אנגלית, ואני - מה ברור מזה - עושה לה תנועה של אוהל, תנועה של לישון, תנועה של כסף. לא מבינה. הבחור ממיקודם אני רואה אותו מסתתר בחדר השני, עושה את עצמו לא שומע. בחורה נחמדה מתנדבת לתרגם, והתשובה- נו פוסיבל. בלתי אפשרי. לא צריך! הסתובבתי והלכתי. עוד אני עולה על האופניים והבחור ממיקודם רץ אחרי ואומר שהוא שיכנע אותה והיא תכניס אותי. שתלך לחפש... לא רוצה אותי אני לא רוצה אותה. המשכתי.
המכשיר מראה 62, ואני רואה קמפינג. נכנס, ואת מי רואה? ניכשתם נכונה - הלסביות! אים בהתחלה הן היו מנומסות ותו לא ואני מנומס ותו כן, עכשיו הן כבר ממש לבביות. הן מזמינות אותי לארוחת אספרגוס שהן קטפו בשדות, בזמן שאני קטפתי דובדבנים. והן שואלות איפה מחר? אני, כרגיל, לא מתחייב על כלום. זה בתחילת הערב, אבל בשביל ההמשך אני צריך להסביר את הסיטואציה, והיא לא פשוטה בכלל!
מאחר והקמפינג הזה, שהוא המפואר ביותר עד עכשיו, ממוקם בחצר של ארמון שהוסב למלון פאר, דיירי הקמפינג לא רשאים להכנס למלון, אלא יש בחצר מבנה שרותים ומקלחות, ורק לשם מותר לנו, ורק שם יש תקע בשביל הטעינה שלי, שלא הייתה כבר יומיים וחצי, כך שכל הסוללות גמורות. אז אני נאלץ לעמוד בפינת השירותים לייד המשתנות ולהקליד. תוך כדי כך אני רץ לאוהל שלי כמאה מטר משם, ובדרך חולף על פני הלסביות שעדיין מחכות ממני לתשובה לאן מחר, כי אני מבשל לי ת'פסטה בו זמנית. בשלב מסויים הן שאלו אם אני מרגיש טוב והכל בסדר? אז נאלצתי לספר להן על הבלוג ועל עצמי והכל, וזה תוך שאני רץ לפסטה - רץ לשירותים לראות שלא גונבים לי את המכשירים וחוזר להמשיך להן ת'סיפור.
הן כמובן התלהבו עד השמיים, בייחוד מהשם "ארמד וויז א בייק" כפי שתרגמתי אותו. הן רוצות את הכתובת כדי לעקוב! זה בעברית, אני מסביר, ותיזהרו, יש לי חברים איראנים! יופי! הן מתלהבות עוד יותר. כאן כבר ירד החושך והפסטה שלי מוכנה אז אני מודיע להן שיחסיינו יימשכו מחר, והולך לאכול. בתיאבון!
כבר ירד החושך ואני עסוק עם מיליון סידורים: הרגלית הארורה שבמקום להחזיק את האופניים האופניים מחזיקים אותה, כביסה ביד כי מכונת הכביסה במלון ואין כניסה, שטיפת אחד התיקים שהתלכלך במיונז וכאלה, ורק כשהאיזור כבר היה דומם כקבר התפניתי להשקיף על נהר האלבה שהאתר על החוף שלו. וואו, איזה נהר! ברוחב של כ 200 מטר וזרם של משהו כמו 15 קמש. ספינות המשא שעולות במעלה הזרם נותנות פול גז (שזה 14 סל"ד בערך) ומתקדמות פחות ממהירות הליכה!
בבוקר ההולנדיות מחכות לי שאקום, הן כבר מוכנות לתזוזה. החלפנו מיילים וקבענו שנפגש בברלין לארוחת ערב אם לא יצא לפני זה. חושבים שלא נפגשנו? חכו...
היי קובי אל תחשוב שלא עוקבים
השבמחקאני מזכיר לך לנפנף להנס פטר כשאתה עובר בפוצדאם בדרך לברלין
המתח הורג.. וכשנפגשתם שוב, בישלתם אספרגוס.......
השבמחקהיי קובי
השבמחקעוקב אחריך. ממש כיף להיות איתך שם (:
תהנה ותמשיך לעדכן ולכתוב, ובמיוחד לצלם.
קובי, עם מכנסי הברך האדומים שלך והחצאיות ההולנדיות - אתן הרכב מושלם!!
השבמחק