ביג ביג סיטי

11/6
אתמול יצאתי מהקמפינג עם אופניים ערומים העירה. הסתובבתי כל היום, עצרתי פה עצרתי שם, נו, ביג סיטי. התעייפתי ברמות. אטרקציות, מונומנטים, תיירים, סייטסיאינג. עברית בכל מקום (ביחוד במקדונלדס, שם כבר יודעים לזהות ישראלים ולתת להם קטשופ על הציפס במקום מיונז). אני עושה את עצמי איטלקי.
היום אני מתכוון לעבור למלון במרכז העיר.

טוב נו, מה יש לי להוסיף? שום דבר שאתם לא יודעים לבד. תפתחו גוגל. אמרנו לא בכוח, נכון? אז עזבו אותי באימא'שכם. יללה, סי יו בעדן...

12/6
אז כמו שאמרנו, אין טורינג בלי רגלית, כי אתה נהפך לכלב - חייב למצוא עץ כדי להשתין. הלכתי לעשרים חנויות, במיוחד כאלה שכתוב להם "וורק-שופ", כול אחד רואה את האופניים אומר "נו פוסיבל" אופניים לא סטנדרטיות. בסדר, אז תתאים משהו נו, תכופף, תשייף, אני משלם על עבודה. סורי, הם אומרים לי. אח, איפה דויד מלווינסקי, המכנופן החביב עלי שכל דבר הוא עושה!
בסדר. עצרתי איזה ברלינר עם אופניים מחוכמים ושאלתי אותו מה החנות הכי גדולה שיש להם כל דבר אפשרי, אמר "סטדלר" (גם דורון הזכיר את השם הזה, והוא באמת אחד שיודע). הלכתי. מה יש לומר, אין דברים כאלה! לקח לי עשרים דקות רק לצעוד עד הקצה שבו הרגליות. חבל שלא באתי עם האופניים, כי יש בחנות מסלול אופניים וכניסה מיוחדת, שאתה נכנס ברכיבה ומגיע עד המדף שאתה צריך בלי להוריד רגל (כולל מסלול פמפטרק באורך מאות מטרים עם בוץ והכל כדי לבדוק את האופניים שאתה רוצה לקנות בלי לצאת מהחנות). בקיצור, רק הגעתי למדור הנכון ותוך דקה מצאתי את הרגלית החדשה שלי, שיש לזרוע התומכת שלה הארכה מתכווננת. בקיצור, חבל לרחם עלי, כי אני בחור עם רגלית!

בארוחת הבוקר התיישבה מישהי בשולחן שלי בזמן שאני מעמיס בבופה. לא שמה לב שהשולחן תפוס. אוקיי אוקיי, אמרתי לה, יו כן סיט. חייכה ונשארה. ראיתי אותה נלחמת לחתוך לחמנייה, הגשתי לה לחמנייה שבדיוק חתכתי. צחקה. התחלנו מה פה מה שם, אומרת
-יש ביג פארטי היום בקפה הסמוך שנקרא "קפה ברזיל".
-הה, כן? מה חוגגים?
-מונדיאל, ברזיל, לא ידעת?
-לא, בדיוק באתי עם האופניים מהשדות.
-ביקשתי מקום להערב, אמרו מלא. עשיתי עיניים, אמרו אוקי, נשאר שולחן אחרון אבל זה שולחן זוגי. אמרתי אין בעיה,אני משלמת!
...וכך הוזמנתי למונדיאל פארטי בקפה ברזיל הערב.

גם לכם נדמה שמישהו שם למעלה אוהב אותי?