מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שני, 8 באוגוסט 2016

תמונות מסע

הפעם לא אחפור לכם על הדרך (כרגיל, אינסופית) על הנוף (כרגיל, מישור שלא נגמר) על הרוח (כרגיל, נגדית) או על מזג האוויר ( כרגיל, הפכפך, סופה כל יומיים שלושה).
רק כמה תמונות מסע שנחרטו בזכרוני.

בית תמחוי
היה מאוחר כשהגעתי לעיר וחששתי שהעסקים יסגרו, אז חיפשתי קודם כול מסעדה. ניסיתי ימינה עד קצה העיר (200 מטר), כלום. קדימה - כלום. שמאלה - פיצריה סגורה, אבל בבניין שאחריה היו אנשים. נכנסתי, נראה לי כמו בית תמחוי. מלצרית זקנה, טבחית זקנה שכל רגע קופצת מהמטבח כי שכחה לשים לזה בצל ולהוא לימון, וגם כל הקליינטים זקנים. בתפריט היה ספיישל: סטייק סריליון עם סלט הבית. קפצתי על המציאה. בינתיים הסועד השכן שאל מאיפה אני, והתפעל כל כך בקול רם, שכל המסעדה התחילה לשאול אותי שאלות, עד שיצאה הטבחית מהמטבח עם בצל ששכחה לשים לי ונתנה צרחה שכולם ישתקו ויתנו לי לאכול כי הסטייק מתקרר. הסטייק, אגב, היה מעולה.
אחר כך גיברת אחת הזמינה לי אספרסו, אחרת הזמינה אותי לגלידה ואדון אחד קם ובא לשולחני, והסביר לי בפרוטרוט היכן שלושת המוטלים בעיר ולאיזה כדאי לי ללכת...

הוטל קליפורניה
כשהגעתי לעיר הבאה, מייד הבחנתי שזו עיר רפאים. את פניי קיבל שלט "ביחרו מחדש בג'ונה שלנו לשריף!" שהיה במצב התקלפות כל כך יסודי, שג'ונה בוודאי כבר מת אחרי שקבר את כל הפושעים. אבל הייתי חייב למצוא אותו כי רציתי לחנות בסיטי פארק, וצריך להרשם אצל השריף. אלא שלא מצאתי איש ברחוב, עסק פתוח או מכונית נוסעת בכל העיר, רק שלט בודד בקצה הרחוק הבהב "תחנת דלק", וגם היא היתה ריקה מאדם.

כשכבר חשבתי להמשיך לבית הקברות הבא, בניין לבנים אחד לכד את עיני - היו לו פרחים מלבלבים על עדני החלונות. כשקרבתי נגלה לי "היסטוריק הוטל הוריטייג'". הדלת היתה פתוחה וכל האורות בפנים דלקו.
כשנכנסתי צלצל פעמון, ובעל הבית יצא מהחדר האחורי בצעד נמרץ וטרוד, שגרם לי לחשוב שהמלון עמוס באורחים... יותר מאוחר, כשכבר השתכנתי בחדר התברר לי שזהו מלון רפאים כמו הרכבת השכוחה, ואני האורח היחידי. שוטטתי בין החדרים הריקים והמוארים ובכל פעם שעברתי ליד הדלפק הפעמון צילצל ובעל הבית יצא מהחדר האחורי בצעד נמרץ וטרוד...

בייסיקל אואזיס
חשבתי להמשיך היום עוד 10 מייל אל סוף קטע 7 במסלול, אבל אופניים שתולים בגינה ועליהם שלט "בייסיקל אואזיס" תפס אותי - נכנסתי. זקן גרום פתח את הדלת והזמין אותי בחביבות פנימה. בפנים הייתה זקנה נכה עם פנים מאירות שלא ראיתי כמוהם. הם הכינו לי את המקלחת, הרכיבו לי צלחת שאריות (טעים!), הנחו אותי לחצר והראו לי את הכלבים שלהם. האישה סיפרה שהיא מגדלת אותם והם לומדים להתנהג עם נכים, ואחר כך תורמת אותם לנכים נזקקים. אחת הכלבות, לברדורית יפהפיה, השתגעה למראה הזקנה ופני הזקנה אורו. אחר כך הקמתי את האוהל. כשנכנסתי פנימה שוב, האישה הייתה עם הטלפון באוזן הולכת ומחווירה, והאיש קם והסתגר במקלחת. היא אמרה לי בקול רועד שבעלה חולה סרטן, והרגע הדוקטור בישר לה שזה התפשט וימיו ספורים. הגיעה מתנדבת קהילתית עם תג וישבה כמה דקות עד שהזקנה אמרה לה תלכי בבקשה, ובקשה ממני להוציא את הזקן מהמקלחת. נכנסתי פנימה וסיפרתי לו שדן - זה שמו - הוא שם נפוץ בישראל. לבסוף הוא אמר שהוא הולך לכנסייה.

כשנשארנו לבד ניסיתי לדבר עם הזקנה אבל למרות שחייכה אלי ראיתי שהיא שוקעת. פתאום היה לי רעיון, הלכתי והוצאתי את הכלבה מהמלונה והבאתי אותה פנימה, והיא ידעה מה לעשות וליקקה את פניה של האישה עד שהיא התאוששה וקמה.

עזרתי לה לארגן את הבית ולהאכיל את הכלבים, והאיש חזר ונראה בסדר. אני באוהל בחצר. השבעתי אותם שאם יש בעיה יקראו לי. אולי אשאר איתם גם מחר.


הבנק השיטופי של העיירה





6 תגובות:

  1. מרגש מאוד.
    אם אתה כותב שהגעת לעיר, כתוב גם את שם העיר, בשבילנו.

    השבמחק
  2. זיהיתי לפי התמונה של הבנק: Ness City, Kansas.

    השבמחק
  3. קובי, ואני חושב: איך קוראים לסרט הזה שאתה עובר עכשו..

    השבמחק
  4. זה נשמע כאילו ההגעה שלך לאנשים האלו - לא הייתה מקרית...

    השבמחק
  5. כן כ סיפור מרגש... כמו שאמרתי לך המינגוי היה שמח לקרא את הבלוגים שלך.

    השבמחק
  6. כן כ סיפור מרגש... כמו שאמרתי לך המינגוי היה שמח לקרא את הבלוגים שלך.

    השבמחק