מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שישי, 5 באוגוסט 2016

טורנדו

בקושי עצמתי עין. אי שם בין הבתים איזה כלב נבח ולא הפסיק. שמעתי את הבעלים יוצא אליו כמה פעמים, אבל הכלב לא שתק. בשלוש בלילה, כבר צרוד לגמרי, הכלב עוד יילל ויילל. מי יודע כמה כאב לו.

אור ראשון, הרוח החלה עוד לפני שסיימתי לארוז. הסייקליסט כבר לא היה. יצאתי באומץ מול הרוח לחמישים מייל של שממה, והרוח לא פסקה לרגע. פה ושם חרגולי נפט משתחוו לאיטם אל האדמה, וזהו. 10 מייל לפני היעד פתאום הרוח שככה. הינה, אמרתי לעצמי, האלים בעזרי! אבל השקט הפתאומי הזה היה קצת חשוד ומוזר. השמיים מימין היו לפתע שחורים לגמרי, ושלחו אצבעות שחורות לאדמה, בעוד משמאל השמיים כחולים והשמש מרביצה כרגיל.

השקט נמשך רק כמה דקות, ואז הרוח התהפכה והתחזקה בבת אחת. ניסיתי לנצל את המצב ולגלוש עם הרוח אבל לא הצלחתי לשלוט ועצרתי. פתאום בא משב מטורף עם קור מקפיא והוציא לי את האופניים מהידיים. לא הצלחתי לעמוד. טייפון או הוריקן? לא ידעתי מה עושים וזה הלך והתחזק, נהיה חושך ולא היה שום מחסה לאורך מיילים. השכבתי את האופניים על הכביש שלא יברחו לי, וגררתי אותם בשפיפה לתעלה שלצד הכביש ושם שכבתי גם אני, ממתין לגורלי.

זה נמשך כעשרים דקות. לא היו ברקים או רעמים ולא גשם, רק רוח מקפיאה ואבק שכיסה הכל. ואז הרוח השתתקה כלאומת שהחלה ושוב השתרר שקט למשך כעשר דקות, והרוח שבה לנשוב כרגיל - נגדי, ואני שמתי את הבנדנה על האף וחזרתי לדווש לתוך ענן האבק שכיסה את האופק.

הגעתי לכנסייה הזו שמארחת רוכבים בחינם שחוט מחוק צלוע ומחלוק, אבל זה היה כל כך נחמד לפגוש כאן עוד 5 סייקליסטים בכיוונים שונים, מאמריקה, ממקסיקו ומהונקונג, ואת המדוכדך מאתמול, שגם היום היה מדוכדך. אף אחד מהם לא נקלע לסערה, רק הזוג המקסיקני ראו אותה מרחוק, וההנקונגי שמע עליה מהכומר שהיה כאן קודם.

מימי הטירונות בבית-אל אני לא זוכר את עצמי כל כך עייף. ועדיין לא מצליח להרדם...

עוד שניה זה מגיע אלי...

זהו, עבר אותי

הרכבת הנטושה שלא נגמרת - שימו לב לקו האופק

גם זה היה היום

מישהו אמר תירס ולא קיבל?

החדר שלי מול העמוד הישר היחיד

4 תגובות:

  1. קובי - פעם בשבוע, בשבת בבוקר, אני נכנס לאינטרנט לקרוא את מסעותיך במולדתי (כן כן, אני יליד ארצות הברית של אמריקה...). תענוג גדול לקרוא! המפגשים עם הטבע, הדומם, והחי... והכל במבט המיוחד שלך. אל תתקמצן. אם יש לך כח - תן עוד!!!!
    נחום

    השבמחק
  2. וואו אילו חוויות! אם לא מהרוח - הייתי יכולה למות מהפחד...

    השבמחק
  3. אתה בקנזס דבר עם דורסי...עוד טורנדו כזה ותגיע לארץ Oz.

    השבמחק
  4. זוהי העונה כך גם אנחנו חווינו כזו סופה אבל עם גשם וכלולם עצרו בשוליים עד שוך הסופה עד שחזרה השמש. לא כל דגן הוא תירס זה שדס דורה.

    השבמחק