מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום חמישי, 5 ביוני 2014

דאר פיצהבייקר

אתמול מצאתי אתר קמפינג שלא מופיע במפה, ואכן אני הרוכב היחידי כאן. בכלל, הבנתי איך למצוא אותם. הם ממוקמים בקרבת אוטוסטרדות, על שפת גם או נחל. אני רק צריך למצוא במפה את האוטוסטרדה הקרובה במקום שהיא חוצה נהר, ומובטח לי שבאחת הפינות יהיה קמפינג. ברוב האתרים האלה אין אינטרנט ולכן אתם לא שומעים מימני ימים. אבל לא איכפת לי. תחכו.

אני עכשיו בנוף של גבעות בגובה ממוצע 220-250 מטר מעל פני הים, ואני תופר עליות ומורדות כל הדרך, וראה זה פלא: זה לא מפריע לי במיוחד. אם בהתחלה הרגשתי כמו משאית, עכשיו אני מרגיש עם האופניים בערך כמו עם אופני ה 13 קילו שלי. אני מתקדם 60-70 קמ ביום בלי לסיים מותש, ובלי שאני נזקק ליום מנוחה. נהדר! אם אני מגיע לחניית הלילה מוקדם יחסית, אני עושה טיול רגלי בסביבה, או מתקשקש עם השכנים שלי. בדרך כלל השכנים משמאל אנטיפתים ומימין נחמדים (אין לזה הסבר. אולי מפני שהפרופיל הימני שלי יותר פוטוגני?). מימין אישה והבן שלה עם רכב גדול ואוהל גדול. כנראה גרושה. הילד התעניין באופניים, זיהה שהם אופני שטח מוסבים. הסברתי לו כל פרט, הכל בתנועות ידיים ופנטומימה. הוא הבין הכל ורץ לאימא שלו בהתרגשות להסביר לה. בתמורה זכיתי לזוג נקניקיות על האש, ונתתי לילד לטעום קפה תורכי. הוא ירק את זה, אבל גמר את כל הכוס. "הוא יהיה איש שטח" אמרתי לאימא בעברית. "יה, יה" היא ענתה.

היום יצאתי קצת מאוחר. ראיתי שלט "דאר פיצהבייקר" נכנסתי. האיש יודע אנגלית מצויין, הזמנתי פיצה והתקשקשתי איתו בחביבות. בסמרטפון ראיתי שיש לו wifi שאלתי אותו אם אני יכול להתחבר, והוא נעשה עצבני פתאום ואמר לא לא, תוך שהוא מגמגמם משהוא בגרמנית. מה הוא מסתיר שם שהוא כל כך לא רוצה אותי? זהו. הלכה החביבות, הפיצה לא הייתה משהו, ואני שילמתי והלכתי בלי להגיד שלום. מוזר.

2 תגובות:

  1. קובי,
    רכיבה בגרמניה זאת עסקת חבילה.

    רוכבים בנופים מדהימים בשבילי אופניים הטובים בעולם (יותר טובים מההולנדים!!!) בעיירות ציוריות מימי הביניים, צמוד לנהרות יפיפיים, וכו'... עלות הטיול מאוד זולה, אוכל טעים וזול, מגורים זולים וכו'...

    אבל העסקה הזאת מגיע עם האופי הגרמני, הנוקשה, נטול כל יכולת אילתור, נטול כל ספונטניות, קור רגשי רב, ציות עיוור לחוקים ולסמכות, ובעיקר אינטילגנציה חברתית ורגשית נחותה ביותר. הגרמני הממצוע- המיומנויות החברתיות שלו שואפות לאפס. גם הקטע הלאומי-לאומני בגרמניה מאוד חזק. השלטונות במהלך כל ה-70 שנה אחרונות, מנסים לדכא את הנטיות הלאומניות, אבל זה משהו שמאוד טבוע ב-DNA הגרמני, ומאוד קשה לשרש אותו.

    התכונות הגרמניות הללו לא השתנו גם לאחר מלחמת העולם השנייה, והם כמובן הבסיס להבנת הנאציזם, מלחמת העולם השנייה והשואה.
    בקיצור למרות שהיחס של הגרמנים ליהודים ולמדינת ישראל השתנה, הם עצמם לא השתנו. רובם יעשו הכל כדי לרצות אותך, ולהראות לך שגרמניה אחרת היום, אם תספר להם שאתה ישראלי. אבל האופי שלהם לא השתנה.
    על כן כך בדיוק נהג גם אותו פיצה מאכער... כל כך טיפוסי לגרמנים.

    ביי
    מדורון

    השבמחק
  2. קובי לכשתעבור יליד העיירה Potsdam מתנופף לשלום לבן דודי מדרגה שנייה hans petted ממליץ לך גם לעשות סיבוב רכוב בארונות הגנים המפורסמים בעיירה תשאל את נטע שכבה שם הל האופניים של פריקה הבת

    השבמחק