מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום ראשון, 29 במאי 2016

מקנזי ריבר

(9,10) 28-9 במאי

פגשתי אותו לראשונה בקרבס, אותה עיירה שבה החלפתי צמיג. טרוי הלך לחפש מלון, אני חיפשתי קמפ. כל מי ששאלתי אמר שאין. ראיתי במפה נהר גדול בקצה השני של העיר, נסעתי לשם לנסות את מזלי, מתחת לגשר אני רואה שטח אפשרי ויש שלט גדול "אסור להקים אוהלים!" אבל בין השיחים אני רואה כמה אוהלים. הסתובבתי שם קצת, התקבצו סביבי כמה טיפוסים לוטשים עיניים. ראיתי שהכל מסביב אשפה והאוהלים די בלויים, ופתאום הבנתי שזה המחנה של ההומלסים. וויתרתי והלכתי למוטל. זה היה גשר יפה, עתיק, עם קטע שמסתובב על צירו למעבר ספינות. כשכבר הייתי במוטל, נזכרתי שהכותרת בשלט הייתה "מקנזי ריבר". אגב, תזכירו לי לכתוב בהזדמנות על ההומלסים. יש כאן המון.

אחרי יוג'ין העיר הגדולה, ביומיים הבאים הנהר נהיה צר יותר, כ- 30-40 מטר, הוא זורם בשצף ומימיו שקופים וצלולים כבדולח. לכל אורך הדרך בתים ואחוזות יפות משני גדותיו, צימרים יוקרתיים עם דשא עד המים, הכל פרטי, אסור למעבר, ולא בשביל צוענים כמוני. גם חנויות נוחות או תחנות דלק נדירות. מה שיש הרבה זה רמפות להשקת סירות. יש כאן הדגים המדהימים שנקראים טרוט שמטפסים במעלה הזרם, כך למדתי, וראפטיג. בדיוק החלה העונה. בכל רמפה כזאת יש שלט ובו מפורטים חוקי הדייג: איזה דגים אסור לדוג וכמה דגים מותר לכל דייג לקחת ביום (שניים באורך שישה-עשר אינצ' לפחות. קטנים יותר ונקבות בחזרה למים.)

אחרי יום דיווש ארוך הגעתי בשעה מאוחרת למוטל קטן שיש לו גם כמה קמפ סייטס לאוהלים. באור אחרון הצלחתי להקים את האוהל, והינה את מי אני רואה? טרוי כמובן! הפעם כבר ממש התחבקנו וישבנו לבירה. עושה רושם שאנחנו יחידים כרגע במסלול כי לא ראינו עוד טוררים מאז שעזבנו את החוף. אנחנו חושבים לעשות יום חופש כי בעוד כמה מיילים מתחיל הטיפוס לפס הראשון, ושנינו עייפים.

אבל אני לא אוהב את המקום הזה, הוא מאוד בסיסי ואין בו מקלחת, רק כיור, ועולה 25$! בבוקר אני רואה כמה מקומות בהמשך הדרך, עדיין לפני הטיפוס הגדול, ומחליט להתקדם לשם רק כ 15- 20 מייל. טרוי מזהיר שזה חופשת חג עכשיו, ממוריאל דיי, והכל מוזמן ותפוס, אבל אני לוקח את הצ'נס וזז. מכסימום אני אחנה בר בשטח, יש לי אוכל וכל מה שאני צריך.

לאחר 17 מייל אני מוצא קמפ גראונד מחוזי, אבל שלט גדול "כל המקומות תפוסים". בכל זאת נכנס, עושה סיבוב ורואה מקום פנוי. אין איש לדבר איתו, רק מעטפות שבהם אתה מכניס את הכסף ממלא פרטים ומשלשל לתיבה. לקחתי. לאחר שכבר הקמתי את האוהל אני מגלה שבקבלה המודבקת לעץ כתוב שהאנשים שהיו כאן שילמו עד מחר! כלומר חטפתי למישהו את המקום! (ישראלי או לא ישראלי?)
יותר מאוחר הסתובבו סביבי כמה פקחים, לטשו עיניים אבל לא אמרו כלום. נקווה שלא יגרשו אותי באמצע הלילה...

אגב, אתרי הקמפיג כאן כל כך נקיים שזה ממש לא יאמן שאנשים עם ילדים כלבים וחתולים וקמפר ענק צלו פה חזיר שלם רק לפני כמה שעות! גרגר לא משאירים פה, הכל חדש כמו יער בראשית! וזה לא שמישהו משגיח, כן? זה החינוך! (כן, אני גוער בכם טינופות! תלמדו! כן כן, אבל אנחנו הישראלים אנשים חמים, אוהבים לחבק... שמענו)

אחרי שאכלתי משהו ונחה דעתי, אני מרים ראש להביט מסביב ולפתע רואה כיפה לבנה יפהפיה ממש מעלי! ג'יזס! להגיד שאני לא מת מפחד? מהגובה, מהטיפוס, מהקור, מחיות רעות ביער... אול מייטי הלפ מי!! (מנסה להשתלב בעגה המקומית, אולי זה יעזור...)

4 תגובות:

  1. בכיפה אדומה יש זאב רע, לא??
    אולי בכיפה לבנה יש זאב טוב, לא ככה??
    לדעתי, הכיפה הלבנה קשורה למאונט מקנזי, מקום לא רע בכלל!!

    השבמחק
  2. בכיפה אדומה יש זאב רע, לא??
    אולי בכיפה לבנה יש זאב טוב, לא ככה??
    לדעתי, הכיפה הלבנה קשורה למאונט מקנזי, מקום לא רע בכלל!!

    השבמחק
  3. לאט לאט המיל, הדולר, האנגלית.... אמריקה חודרת לך להכרה ולדם.
    תמשיך להנות מהרפתקאות חיוביות... קו בידאוס על תשכח הארץ המובטחת מעבר
    לאוקינוס במזרח.

    השבמחק
  4. לאט לאט המיל, הדולר, האנגלית.... אמריקה חודרת לך להכרה ולדם.
    תמשיך להנות מהרפתקאות חיוביות... קו בידאוס על תשכח הארץ המובטחת מעבר
    לאוקינוס במזרח.

    השבמחק