מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום ראשון, 22 במאי 2016

(3, 4) יום ככה יום ככה

21 במאי
יום האתמול היה די אפור. סוג של אנטי קליימקס. על אף שרובו היה די מישורי, דיוושתי בעצלתיים ולא התקדמתי הרבה. גם לא היו איזה אירועים מיוחדים או יוצאי דופן. כביש 101 הוא חד נתיבי ודי עמוס, וזה אומר שאתה מדווש בשוליים - באין שוליים יותר נכון - ורעש המשאיות שחולפות סנטימטרים ממך מחריש אוזניים, שלא לדבר על כמה שזה מפחיד.

האמריקאים חולי מכוניות, ויש כאן קטע של הצליל של המנוע. הרבה פיקאפ טראקים משנים את האגזוז ככה שהמנוע ישמיע נהמה חייתית, ומתחרים ביניהם של מי יותר "ביסט". לפעמים אתה רואה פורד קטנטנה עם שאגה של משאית. יש גם שמן מיוחד שהפסיכים מוסיפים לדלק כדי שהמנוע יעשן ויחרחר. ויש כמובן את הקטע של הקמפרים והמובייל הומס, שזה תרבות שלמה בדרכים ובחניונים המיוחדים.

בסוף נמאס לי, ראיתי איזה קמפ נחמד ונכנסתי. אחרי שעה נגש אלי בחור עבה ומקועקע, כולו התרגשות, ולוחץ לי את היד בחום. הוא שמע מהבחור במשרד שאני מישראל, והוא אוהד גדול של ישראל. יהודי? שאלתי. "לא, פשוט אוהד. חברים שלי אוהדים קבוצות פוטבול, בסקטבול, אני אוהד ישראל - "דה בסט טים אבר!"

הכנתי לשנינו קפה שזכה ממנו לתשבוחות אדירות, ונכנסנו לשיחה.
"יש תהפוכות פוליטיות אצלכם" כך הוא, "אז תדע שגם באמריקה כבר מתגלים הסדקים והאדמה רועדת. טראמפ וסנדרס הם שני קצוות של אותה תופעה - להמונים נמאס."
הסכמתי איתו. ציטטתי לו שורה של שלום חנוך "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". נפרדנו בחיבוק. קוראים לו קרג.

22 במאי
אני מדווש לאורך הלגונה של נהר Tillamook. סוף סוף לא על כביש 101 האיום. הנוף שקט ויפה, פה ושם דייגים זורקים חכה. שמתי אזניות וחיפשתי תחנות באף אם. עליתי על תחנת הדייגים או משהו כזה. כל הזמן מדברים על דייג, ואיך כדאי, ואיפה כדאי, ואיזה  עונת דייג מחכה לנו. חידת היום: הדג הידוע והתעים "דולגי" הוא טרוטה או סלמון? הזוכה יקבל חכה משוכללת.

עלייה תלולה ביותר לפני. הכביש נראה עזוב, ויש שלט "הדרך סגורה בהמשך". זה על המסלול הרשמי של "אורגון קוסט נשיונל טרייל". אני מהסס. לחזור לאחור פירושו 10 מייל אבודים ושוב כביש 101 השנוא. אני לוקח צ'אנס. טיפוס מטורף של 4 מייל, יוצאת לי הנשמה, ואז שער סגור ומעברו הכביש התמוטט. מוצא סינגל צר שעוקף את הבעיה, כישורי האול מאונטיין שלי נכנסים לפעולה ורבע שעה לאחר מיכן אני על המשך הכביש!

כך הגעתי לשמורה יפהפיה של עצים ענקיים בני 1500 שנה על ראש הצוק, 250-300 פיט גובה, כך כתוב. בקיצור - מקום מושלם לקפה, כי בשביל מה באנו? החבאתי את האופניים בין העצים והלכתי לטייל קצת ברגל.

בערב באתי לסטייט פארק הכי טוב באורגון, יש איזור מיוחד לרוכבים והולכי רגל בתוך יער גשם. הכל מסודר ויפה להפליא, קרחת יער קטנה לכל אוהל, עם שולחן וגריל פרטי מובנה בקרקע. המחיר 6 דולר. קניתי בנדל של עצים והדלקתי לי יופי של מדורה, והזמנתי זוג יפנים שהגיעו על אופני טנדם מדהימים (ראו תמונה) לשבת איתי, עד שבא הגשם ואיתו הקור, והסתגרנו באוהלים. מזג האוויר ממש קשה, ואני חושב להכנס לאיזה מוטל עד יעבור זעם.

הגשם נמשך כל הלילה וכל הבוקר, ורק בצוהרים הצלחתי איך שהוא ליבש את האוהל והחפצים במידה סבירה, ויצאתי לדרך אל תוך הגשם ואל הטיפוס המטורף הבא מעבר לקייפ...

תגובה 1:

  1. מקום מושלם לקפה, כי בשביל מה באנו? :-) אהבתי

    השבמחק