המלון עליו נפלתי, roadway inn יושב על צומת ראשית של אוטוסטרדות, ומלא בחוצי אמריקה למיניהם, כל אחד והביסט שלו. ואני אומר ביסט, כי יש כאן מכוניות מטורפות בגודל שלהן, שלא לדבר על המשאיות... ובכלל, הגודל - זה פה הדבר.
נכנסתי לקנות נקניקיה, שאל איזה גודל, אמרתי בינוני כי הייתי רעב. קיבלתי "12 של נקניקיה בעובי של שמוליק של כושי. וזו הכי קטנה. הלארג', מה שכולם לוקחים, זה "15. וכל סנדביץ בא עם פרוסת גבינה, שזו יריעת פלסטיק תעשייתי בצבע צהוב מוגזם, כמו חלמון ביצה, ואתה צריך להגיד לו שלוש פעמים 'בלי גבינה בבקשה' ובכל זאת הוא שם אותה, ואז קולט ומוציא, ותוקע בך מבט של 'לא חסר לי פה מוזרים אבל דבר כזה עוד לא שמעתי'. והקולה הקטן זה דלי של ליטר, ויש גם 'סופר לארג', תארו לעצמכם.
סוף סוף התאוששתי מהטיסה, והיום יצאתי לדרך. לקחתי רכבת ליוניון סטיישן במרכז העיר, ומשם אוטובוס עד אסטוריה, ושם, כבר בשעת צוהריים, עליתי על האופניים. רכבתי בגשם דק ובלתי פוסק 25 מייל (אין ברירה, נצטרך להתרגל למיילים הפעם), ונכנסתי למוטל עלוב כדי להמלט מהגשם ולהפשיר.
נו שויין...........כל ההתחלות קשות.....
השבמחקסע למיגדל באסטוריה ותטפס עד למעלה.
השבמחקלא היה טעם. היה גשום וראות אפס
מחקלא היה טעם. היה גשום וראות אפס
מחקיופי. וגם יופי של מתלי פוקס יש לטנדר האדום
השבמחקשלח מיקום.
השבמחק