מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שני, 26 במאי 2014

גשם!

אתמול לא וויתרתי וחיפשתי קמפינג. קמפינג זה הלינה המועדפת עלי, יש באתרים האלה את כל השירותים שאני צריך: אוכל מהסוג הנכון (פסטה), חנות קטנה עם מוצרי יסוד, מכונות כביסה ויבוש אוטומטיות שעובדות על אסימונים, והכי חשוב: אנשים במסע, כמוני. אנשים במסע הם מאוד פתוחים וידידותיים, כי הכלי הטוב ביותר של נוסע כדי להשיג כול דבר זה ידידותיות, פתיחות ומאור פנים.

כבר היה מאוחר אחר הצוהריים והגעתי לעיר גדולה בשם Munster . שאלתי אנשים על אתר קמפינג בסביבה, לא יודעים. בסוף מישהי רשמה לי שם של רחוב על פתק. נדמה לה ששם יש, זה בצד השני של העיר. על קיר של תחנת אוטובוס ראיתי מפת העיר עם מפתח רחובות. מצאתי וסימנתי לי נקודת ציון, ויללה! ניווט רחובות! היה אחרי שבע בערב כשהגעתי, והספידומטר הראה 77 קמ. הרבה ליום אחד. האיש הוביל אותי לחלקת הדשא של רוכבי האופניים. היינו שישה, חבורה של שלושה גרמנים מדוגמים עם ציוד על, ושלושה בודדים. אחרי הקמת האוהל והתארגנות ראשונית ישבתי עם הגרמנים. הם סיפרו בדיחות בגרמנית והתגלגלו מצחוק. גם אני צחקתי. מה אתה צוחק, אתה לא מבין מילה אמרו לי. סיפרתי בדיחה בעברית - ואני לא יודע לספר בדיחות, סתם חירטטתי משהו עם אינטונציות של בדיחה - הם נקרעו!

היום:
מזג האוויר היה נחמד אלי עד עכשיו. מה זה נחמד, סוכריה! זה מה שקורה תמיד: טובים אליך - אתה מתחיל לזלזל. אני נוסע לי מעדנות בין שדות ויערות בשטח פתוח, שאנן לגמרי, וראשי בעננים. האמת, ראיתי את העננים הכבדים מרחוק, אבל לא חשבתי שזה נוגע לי. שאנן, כבר אמרתי. התחילו כמה טיפות. עוד פעם הוא מאיים, אמרתי לעצמי, ייללה ייללה, שמענו עליך! ואני ממשיך כרגיל, מעדנות ז'תומרת. ואז הוא בא עצבני, עם כל הברקים והרעמים וגשם זלעפות בכל הכוח, ואני המעיל גשם שלי עמוק עמוק, לא זוכר באיזה תיק מרוב שאננות. עצרתי בפאניקה, מנסה להתאפס  על עצמי, להזכר איפה המעיל, להציל את הסמרטפון שבלעדיו אנא אני בא, וכמו שאני ככה עומד, אני רואה שזה רק אני שנרטב כי המכשירים וכל התיקים כולם ווטרפרוף - מוגני גשם. דאגתי לזה עוד בבית, כשלא הייתי שאנן. נרגעתי קצת ומצאתי את המעיל, והמשכתי לרכוב בגשם צולף. זה נמשך איזה חצי שעה עד שהגעתי לצומת שבילים ובה סככה קטנה וספסל. הגשם נמשך ונמשך, ואני עומד מיתחת לסככה כולי דאגות. הגיע טרקטור והטרקטוריסט מצטופף איתי, כולו סחוט. פתאום ידעתי מה לעשות! סמול גלס הוט ווטר? הצעתי לו, ושלפתי את הגזיה. הוא כל כך שמח, שפרץ בדיבור שוטף כמו הגשם, בהתרגשות רבה, ממש מהלב. לא היה נעים לי לעצור אותו, ורק אמרתי יה יה תוך שאני מכין קפה לשנינו. אחר כך אני דיברתי, בעברית, ממש מהלב, את כול הסודות שלא גיליתי לאף אחד. ככה זה כשיש אוזן קשבת.

כל היום רכבתי בגשם. הבעיה היחידה זה הנעליים. חייב ליקנות לי איזה ערדליים או משהו. עד שראיתי שלט "Hotel" ונכנסתי. זה לא יום לקמפינג. 52 קמ היום. בקטנה.

9 תגובות:

  1. ענק.כ"כ אמיתי ואוטנטי.תענוג לקרוא כל מילה תוך מחשבה על השרב הצפוי כאן בימים הקרובים...

    השבמחק
  2. קובי,

    לגבי גשם:
    יש כיסוי לנעליי אופניים לגשם. הימלצתי לך על זה גם בארץ!! זה לא ערדליים, זה כיסוי אטום למיים דומה לבד ניילון של אוהלים עם אטימה של התפרים. קל עמיד ועושה את העבודה. יש לי שנים כיסוי כזה.

    ועוד משהו, תהנה מהגשם, שיש לך כעת, כי חודש יוני, הבא עלינו לטובה, הוא הגשום ביותר בשנה בגרמניה :-)

    שלחתי לך מה שביקשת. ובבקשה תקנה ת'ספר שהימלצתי. הטיול איתו הרבה יותר איכותי, ואפילו יותר זול!!

    ביי
    מדורון

    השבמחק
  3. הי קובי,

    לא תמיד מגיב אבל קורא ונהנה מכל פרק.
    לקראת הטיול בקובה, אפילו הזמנתי את הרגלית עליה המליץ דורון.

    האם אתה כותב בהקלדה על גבי הטלפון או שמא יש לך אביזר יותר נוח ?

    השבמחק
  4. 1)הזהרתי אותך בפוסט הקודם שהגשם כמו הבריונים של
    הצכונה מאיימים מאימים אבל בסוף מסתערים
    .
    אבל אנו ישראלים ואצלינו תמיד יהיה בסדר.ת.
    2 ) אולי תגךלה לנו סוד אחד בעברית שסיפרת לטרקטוריסט הגרמני
    ואוךי נצליח לפצח את חידת קובי אשל...

    השבמחק
  5. קובי רק שתדע, שכבר כמה ימים.. לפחות לילה בשבוע, אני מתרגל שינה באוהל אצלנו בחצר על הדשא ..

    השבמחק
  6. הקטע עם הטרקטוריסט שדיבר בשטף כמו גשם ואתה רק ענית לו ב-יה יה.. גדדדול. מזכיר לי שלפני הרבה שנים טיילתי בצפון הודו, בדרך לאחד המינזרים בעודי צועד במעלה שביל שלא ניגמר פגשתי נזיר טיבטי-כזה עם גלימה כתומה וספר עם כתב מצויר ביד. שוחחנו תוך כדי הליכה מאומצת-הוא בשפתו ואני עונה לו בעברית, כל איזה כמה משפטים שנינו פורצים בצחוק מהסיטואציה ההזויה... ככה יותר מחצי שעה עד שהיגענו למנזר

    השבמחק
  7. קובי מה קורה? שכחת אותנו? אין לך מה לכתוב? עוד נצטרך לצפות במונדיאל כי אין כתבות מקובי

    השבמחק
  8. קוביל'ה..
    תענוג לקרוא אותך...
    כמה שמחה שנתת דרור לנפש הילד ההרפתקן שבך..
    אוכלת עכשיו פסטה עם סלט ושותה כוס יין... לחייך מישמיש! לחיים :-)

    השבמחק
  9. קורא כל מילה בשקיקה - נהנה ומקנא. איזה יופי

    השבמחק