מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שבת, 24 במאי 2014

הנער והפונדקאי

קל רגליים וטוב לבב יצאתי לי מדלדן דרומה כשאני נוטש את מסלול LF4 שבנקודה הזו פונה צפונה, במטרה לחבור למסלול R1 שחוצה את אירופה הצפונית, ויביא אותי עד ברלין בעוד כ 700 קמ (11-12 יום בקצב שלי). המרחק בקו אווירי בין שני המסלולים כ 35 קמ, כלומר כ 50-60 קמ בדרכים. יום אחד.

הגשם כל הזמן מאיים, אבל לא ממש מקיים. מידי פעם כמה טיפות וכמה משבי רוח, אבל לא ממש מטר. כמו ערס מהצ'כונה: "תזהר כי אני עצבני, מזל שלך שאני עם קפקפים, הייתי מביא לך לטמה עכשיו" אבל לא מביא. אני כבר מכיר את האיומים שלו ולא מתרגש יותר מידי.

בעודני חולף על פני ערי תעשייה ועיירות שדה נשכחות חבורת נערים על אופניים עוקבת אחרי. לבסוף הם נעלמים, אבל אחד מהם נדבק ולא עוזב. אני והאופניים שלי מדליקים אותו בטירוף. אני עוצר לייד ספסל ומזמין אותו לשבת. בהתחלה הוא ביישן אבל אחרי כמה שניות מתחילות השאלות באנגלית בצ'פר בסיסית:
- כמה עולות כאלה אופניים?
- בערך אלפיים יורו
- ואוו, ואיזה מהירות אתה נוסע איתם?
- 17-20 קמ"ש
- ואוו, מהר!
- לא כל כך, יש מהירים ממני.
- כמה אתה נוסע כל יום?
- 50-60 ק"מ
- וואו! ממש המון! לאן אתה רוצה לנסוע?
- לברלין
- ואוו, נורא רחוק! וכמה זמן עד שתגיע?
- אולי שבועיים
- אבל באוטו נוסעים לברלין בשש שעות.
- אבל אני לא באוטו.
ועוד, ועוד, ועוד...
בסוף אני קם, מוריד את הכפפה ומושיט לו יד ללחיצה. הוא מוחה את היד טוב טוב באחורי המכנסיים, ולוחצים ידיים. אני חש היטב בהתרגשות שלו.

מוקדם מהצפוי (אני באמת נווט טוב, מסטר בדרכים) אני פוגש את R1 לאחר כ 45 קמ, ומחליט שמספיק להיום. שלט קטן מצביע על אתר קמפינג בעיירה Legden, שמונה קמ מכאן. מתאים לי. אני מגיע לעיירה זעירה, רחוב אחד, ושום רמז לקמפינג. פונה פה פונה שם, אין אפילו את מי לשאול. בקצה העיירה פונדק. בפנים פונדקאי עם שפמפם וזקנקן וסינר מטונף כרוך למותניו, מתרוצץ עם כוסות בירה ענקיות בין כמה לקוחות בודדים. קמפינג? אני שואל. זימר, הוא עונה ומצביע למעלה, לעלית הגג של הפונדק. זימר? זגרנו, אני אומר.
פתאום הבד אנד ברקפסט הפך לזימר, והבירות נהיו ענקיות. לקח כמה שניות וזה נקלט לי- אני בגרמניה! ג'רמני? אני שואל, יה יה! דויטשלנד! הוא עונה. לאחר שאני פורק את האופניים אני שואל אותו: אסן? ומצביע על הפה. יה, הוא אומר, זטייק?
זבבה, תביא לי אחד גדול!
אני והפונדקאי זה הדדי בנינו, כמה אני מחבב אותו ככה הוא מחבב אותי. תענוג!

2 comments:

  1. קובילה...
    נזכרתי במשהו
    עוד דרך מצויינת ע(ל זאת שכבר הזכרתי) למצוא מקום לינה, זה להיכנס לפאב המקומי של הכפר, ולשאול איפוא יש צימר. אם לבעל הצימר אין בעצמו, הוא מרים מייד טלפון או שניים או שלושה ומשיג לך צימר. מייד בלי בעיות בכלל הם מתורגלים בזה כל הזמן.
    בדרך כלל במקומות הקטנים, יש פאב אחד או פונדק אחד, וכל המקומיים באים לפחות פעם בשבוע להעביר את הזמן על כוס בירה (נו טוב לא כוס אלא חמש....). בעל הפאב או הפונדק מכיר את כל התושבים, ובדרך כלל מאוד יישמח למצוא לך מקום לינה.
    טכניקה נוספת שכמעט תמיד עוזרת (רק בגרמניה), זה לומר, שאתה מישראל. כמעט תמיד אתה תקבל שירות אקסטרא, והם יעשו הכל כדי לרצות אותך.

    ביי
    מדורון

    נ.ב אם נכנסת לגרמניה, אז אתה ב-EMSLAND כעת, או יותר מדוייק ב-MUNSTERLAND לא לשכוח לטחון עוגות....

    השבמחק
  2. בתור אחת" מהצכונה" שגדלה על ברכי משפחת אלפרון ,אניי אומרת לך תזהר מהערסים ומהגשמים...
    בסוף הם באים ומבצעים בך את זממם.
    אז בינתיים תנוח בזימר...
    דש גם מאמא סיגלית.היום אכלתי את הבורקיטס האחרון
    שהביאה ל"מזיבה"שך ערן
    טעים רצח..

    השבמחק