יום חופש מלא פעילות

14/7
אני בעיר המחוז Schladming, באותו קמפינג נחמד אשר בחצר האחורית של מלון. אני רחוק רק כ 30 קמ מסיום המסלול, ואז יש לי כ 20 קמ בלתי נודעים, כנראה בכביש משאיות ללא שביל אופניים, כדי לדלג למסלול הבא שבסופו יביא אותי לאיטליה ולחוף האדריאטי.

החלטתי להשאר כאן היום למנוחה, בטן גב כזה, אבל בלילה כשעיינתי במפה גיליתי שיש מסלול צד מומלץ שמטפס בין ההרים אל אגם קטן ויפה. ס"ה 11 קמ. אמרתי יללה, נשאיר באוהל את כל הציוד, ונטפס עם אופניים ערומים. עניתי יללה.

קמתי מוקדם ומלא עזוז, הכנתי לי תיק קטן ויצאתי. הכל טוב ויפה, רק שלא שמתי לב לתלילות. אני בגובה 745, והאגם 1600, וזה ב 11קמ. כל כך יצאה לי הנשמה, ששמעתי מטיילים חוזרים ואומרים שזה לא משהו, אז ויתרתי על הטיפוס ברגל של עוד קילומטר וחצי. נראה לי שגם הפרשי הגובה השפיעו עלי כי נהיה לי סחרחורת. וכל הזמן גשם, אבל נו, התרגלתי איכשהו.
אני עומד לחזור, ומולי שניים רוכבים על אופניי דאון היל אגרסיביים ביותר מטפסים בעליה וממשיכים. כשחלפו לידי שאלתי לאן? אמרו לנקודה בגובה 2700 מטר שם מתחילים סינגל, ומצביעים על סכין, מה אגיד, קיר המוות. רציתי לחכות לראות, אבל עשיתי חשבון שיש להם עוד יותר מאלף מטר לטפס וויתרתי.

חזרתי לאוהל ועוד לא 11, והשכנה מהקרוואן הסמוך, אישה מבוגרת שאתמול כשהגעתי שאלתי אותה משהו והיא מדברת אנגלית, באה לפטפט. אומרת אתה יודע שיש כאן פסגה דכשטיין, 3000 מטר, אחת המפורסמות. כדאי לך - יש לשם רכבל. נזכרתי בכרטיס הנחות שלי, בדקתי בחוברת, ואכן, שעה באוטובוס + רכבל חינם!

האוטובוס מתחיל לטפס בכביש צר בלי שוליים על סף תהום, יצא הפחד גבהים שלי ואמר שלום'ך, אמרתי לו שלום גם 'ך, יללה עוף. בקיצור, על הפיסטין 3000 מטר היה 'סקיי ווק' - גשר תלוי ומתנדנד עם רצפה שקופה מעל תהום של אלף מטר. הלכתי. לא נשמתי 20 דקות. כשזה נגמר הייתה לי כזו סחרחורת שהלכתי למסעדה ודפקתי שני קפה דאבל רצוף, והסחרחורת הפכה לבחילה...

חזרה באוהל וכבר ערב, השכנה אומרת בוא אני יראה לך מה זה ריזוטו של בעלי. חכי עם הריזוטו 10 דקות אמרתי לה, אני יראה לבעלך מה זה סלט ערבי...