בולון ושמו בולוניה

31/7
עוד 5 דקות הפסטה תהיה מוכנה. השעה קצת אחרי 11 בלילה, בעצם הרבה אחרי כי ב 11 בדיוק הגעתי לקמפ. אני לא בדיוק זוכר את ההתחלה אז נתחיל הפעם מהסוף.

אני בקמפ לגדותיו של אגם. זה רחוק ב 25 קמ ממה שתכננתי להגיע היום, אבל העיירה ההיא והמלון שלה לא נראו לי, אז החלטתי להגיע לכאן כי ידעתי שיש כאן קמפ. תמיד ליד אגם יש קמפ. השעה הייתה אחרי שבע וחשבתי שיש לי עוד שעתיים אור ולקחתי החלטה. שכחתי להביא בחשבון את העליות שבדרך, כרגיל, ואת החמישים קילומטר שכבר עשיתי. את הרכיבה ממש התחלתי אחרי 12 בצוהרים, כי הסתובבתי בבולוניה כל הבוקר. אהבתי מאוד את האדריכלות וכל המבנה של העיר. הכל בתי מידות עתיקים עם פסאז'ים וחצרות פנימיות יפהפיות, ורחובות רחבים שעל אף שגילם, כך הבנתי, יותר משלוש מאות שנה, הם מתפקדים מצויין גם כיום, עם כל התחבורה והכל ללא שינויים. ביציאה המערבית מהעיר הענקית נתקלתי במקרה בבית הקברות. אחד כזה באמת לא ראיתי. אם יכולתי הייתי קובר בו את אבי המנוח. זה מקום ראוי (ראו תמונות).

מהקמפ של בולוניה יצאתי מוקדם כי ידעתי שעוד לא סיימתי עם העיר הזו, שהיא אגב מחוז הולדתו של ה'ספגטי בולונז' החביב. הגעתי לקמפ אתמול בצוהרים כי לקחתי רכבת מהמלון ההוא שבדרך אליו נרטבתי עד העצמות, וזה היה ממש מסובך, כמו שרק האיטלקים יודעים, כי הייתי צריך לעלות על קרון גבוה מרציף ממש נמוך, ואין לי יכולת להניף את האופניים כפי שהם. מה גם שקיבלתי הוראות נוקשות לעלות על הקרון המרוחק ביותר מהקטר, ואין לדעת אם הקטר בהתחלה או בסוף. כלומר ברגע שרואים את הרכבת מתקרבת, צריך לזהות מהר איפה הקטר, לרוץ לכיוון ההפוך במהירות, לפרק את התיקים ולהשליך אותם פנימה, ואז להעלות את האופניים, וכל זה בשתי הדקות שהרכבת עוצרת בתחנה... תארו לעצמכם.

באותו בוקר קמתי ליום סגריר, וחשבתי איך לדלג על הגשם הצפוי לי, וכך עליתי על הרכבת, ודילגתי על 140 קמ שהיו לוקחים לי יומיים.

1/8
את כל הבוקר שרפתי כאמור בבולוניה, ואז התחיל הטיפוס. בהתחלה זה היה מתון, וככל שיצאתי מפרוורי העיר התחיל נוף, לאורך נהר, פה ושם קצת סינגל, קצת בוץ, גשר ציורי ועוד אחד. אט אט הגבעות החלו לגבוה והעליה בהתאם. זהו נוף גלילי שקט באופיו, לא דרמטי, אבל יפה ונעים לעין מעין כמוהו. כל כך הייתי מרותק ונהנה מכל מבט, שלא הרגשתי איך העליות מתחדדות והשעות חולפות, וכך מצאתי את עצמי בעיירה המעפנית שחשבתי ללון בה - ולא בא לי, ולמרות השעה המאוחרת החלטתי להמשיך עד האגם.

היה חושך מיצרים והקמפ היה חשוך. משומקום צץ מישהו וקיבל אותי תמורת 12 יורו, ... והינה הפסטה מוכנה! ליל מנוחה!

היה יום כל כך עמוס ומעניין. 75 קמ בעליה מתמשכת, מתונה ברובה. כ 800 מטר טיפוס.