ימים אפורים

28/7
אתמול אחרי הקמת האוהל לא יכולתי להרדם מרוב עייפות. הבוקר התעוררתי ממש מאוחר ולא ראיתי איך אני עולה על האופניים, ומאחר שהקמפ התגלה כנחמד - התהפכתי לצד השני ןהמשכתי לישון. כל מה שעשיתי בהמשך היום הוא לאכול, לפטפט פה ושם עם מישהו ולישון. גם זה יום.

29/7
קמתי מוקדם, ובחריצות מפתיעה קיפלתי את האוהל והכל תוך דקות ויצאתי לדרך. מבחינת נתיבי האופניים, איטליה מרושלת בהרבה לאומת אוסטריה וגרמניה. כמה פעמים נתקלתי בנתיב אופניים מסומן שמופיע גם אצלי במפה, אבל פתאום הוא נחסם או פשוט נגמר. פעם ופעמיים מצאתי את עצמי מעברו האחר של נהר או נחסם ע"י אוטוסטרדה מגודרת, ונאלץ לחזור לאחור ולעשות איגופים גדולים.

גם הכבישים עצמם וכל התשתיות רעועים ובלויים, ומלאי בורות ותיקונים. מבחינה זו, המצב בצ'כיה וגם בישראל טוב בהרבה. גם כאן, באיזור השפלה של צפון איטליה הארץ חרוצה ע"י נהרות ותעלות כמו בהולנד, אבל ההבדל בהנדסת הכבישים והדרכים הוא עצום. בהולנד הסדר מופתי, כאן הבאלגן חוגג, מה שהופך בעיניי את איטליה למדינה נחשלת ומפותחת באותה עת.

עוד יתרון לתיור על אופניים (אם עוד לא מניתי מספיק): אתה עובר בדרכים צדדיות ורואה את האטרקציות מצידן האחורי, וזה הרבה יותר מעניין! היום עברתי בחצרות האחוריות של כמה ווילות מפורסמות, ובראשן "ווילה סביני" (בתמונה החזית האחורית שלה). באחת הווילות השער האחורי החלוד היה פתוח והתגנבתי פנימה דרך כניסת המשרתים. קצת אפלולי ולא הצלחתי לצלם, אבל מעניין מאוד!

פתאום אני רואה רוכבת עם אופניים עמוסים זוחלת מתחת לאופניים שלה ומקללת בגרמנית. עצרתי להציע עזרה. היא היתה כל כך עצבנית, שבקושי הצלחתי להרגיע אותה ולתת לי לגשת. השתחרר לה האום של הברקס הקדמי ואין לה מפתח מתאים. גם לי לא היה, אבל הצלחתי להדק את האום עם השפיץ פלייר במידה סבירה, וטיפטפתי עליו טיפת אפוקסי כדי שלא ישתחרר מייד. איתרתי במפת האופניים שבסמרטה חנות אופניים במרחק כ 6 קמ, והיא שיננה את הדרך לשם. היא חייבת לתפוס רכבת לוורונה כי יש לה כרטיס לאופרה הערב. היא עדיין הייתה מאוד עצבנית, ולא הצלחתי לפתח איתה שום שיחה מעבר לזה.

תשאלו ומה עם הגשם, מזמן לא שמענו עליו? או! טוב ששאלתם! כווננתי את עצמי למקום שנקרא "ספורטינג סנטר" מדרום לפדובה, שם אמרו לי שיש קמפ. שלושה קמ לפני שאני מגיע החלו הרעמים, ותוך דקה גם טיפטוף הולך וגובר. אירגנתי את עצמי מהר ולפני שהספקתי לזוז מבול מטורף, ואין לי איפה להתחבא. עשיתי חשבון שאני כבר רטוב יופי, ויש רק 3 קמ ויללה, נתתי רייס. כלומר ניסיתי לתת, אבל הייתה רוח פנים כל כך חזקה, שלא הצלחתי להתקדם. לבסוף הגעתי לקמפ ונכנסתי ישר לקבלה עם שלולית בצורת אופניים. מסתבר שיש להם גם חדרים ולקחתי חדר.

כשאני כבר בחדר מנסה לקלף מעליי את שלוליות הבגדים, הסתבר שהסמרטפון, היקר, החשוב, התקשורת שלי לעולם, המפות שלי, התמונות שצילמתי והבלוג הזה עצמו, הוא טובל במים כי המנשא שלו כנראה כשל. הוא עוד פעל לרגע - ונדם. פירקתי אותו לגורמים וייבשתי כל מה שאני יכול, ירדתי לקבלה וביקשתי מייבש שיער, מה לא עשיתי. לראשונה בכל המסע הזה - זה הרגע שבו הרגשתי ממש אבוד. כמעט רציתי שיזמינו לי מונית שתיקח אותי ישר עד ישראל.

אחרי שעתיים פתאום הוא נדלק, אבל אין גישה, רוצה קוד סודי. ???, איזה קוד בראש שלך? לא עזר כלום, רוצה קוד. ניסיתי לתקתק לו משהו, אומר לי 'שגוי, נותרו 2 נסיונות' מה עושים? פתאום נזכרתי שזה סים איטלקי ויש לי את הישראלי איפשהו, אולי עם סים אחר הוא ישכח מהשטות הזו. מחליף - עובד! פתאום נזכרתי שבאמת היה איזה קוד כשקניתי את הסים. חפרתי ומצאתי את הקבלה - יש קוד!

אבל המכשיר עדיין לא תקין. הלחצן הימני לא עובד, ויש בעיה להטעין אותו, כי השקע קיבל כנראה קורוזיה ואין מגעים. אני חוסך בסוללה, ועובד קשה כדי למצוא שביב של מגע לטעינה.
אבל למה להתבכיין, אני כותב את המילים האלה, והן נכתבות! יש יותר מזה?
לא הספקתי לראות כמה קמ היום. בסביבות 65.