מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום ראשון, 6 ביולי 2014

והיא אכן כחולה!

ואם יותר לדייק, צבע הדנובה הוא טורקיז (בשעה הזו של היום). זה צבע בהיר ועם זאת עמוק, יפהפה ומגניב, חמקמק ובלתי נתפס. שעה ארוכה עמדתי והסתכלתי על הנהר המהפנט הזה, ורק אז נזכרתי לרדת מהאופניים ולהדליק סיגריה.
עוברת ספינה, והשובל שהיא משאירה הוא כחול עמוק יותר, ואדוותיו ירקרקות. עכשיו אני מבין היטב מאיפה באו כל הפיוטים והשירים על הדנובה.

אני חש הקלה עצומה למראה הנהר. הדרך אליו היתה קשה לי עד מאוד, בגוף ובנפש. מהיציאה מפראג היו לי 40 קמ מישוריים של חסד לאורך הוולטבה עד שבאה העליה הראשונה, שלא נגמרה ב 500 הקילומטרים הבאים, עד ל 20 הקילומטרים האחרונים שהיו רובם בירידה מתמשכת. את הדרך הזו עשיתי ללא ספר או קובץ מסלול, רובה בשטח הררי קשה תוך חצית שני רכסי הרים, האחד שגובה פסגותיו כ 750 - 780 מטר, והשני 950 - 1000, קילומטרים רבים בדרכי יער בלתי סלולות, הרחק מכל נקודת ישוב, בלי לדעת היכן אמצא מלונה, ארוחה או חנות אופניים לרכישת פנימית רזרבית.
לא היה לי שום מושג שבעולם, שאני, עם הריאות הדפוקות שלי, מסוגל לבצע כזה מסלול, עם אופניים ששוקלים 40 קילו. נדמה לי שהתשובה לכך היא שברגעים הקשים ביותר שמרתי על שלוות נפש ונשמרתי מפאניקה, כי אני יודע שרוח איתנה היא הנשק היחידי שלי בהתמודדות הזו.

אתמול התגלגלתי לי לאיטי בתשישות גמורה כ 25 קמ עד לעיירה Enns, שם, בקשיים מרובים (כל הפנסיונים מלאים) מצאתי חדר פנוי, צר ועלוב, עליו שלימתי 62 יורו שערוריתיים. מייד כתבתי מייל שאני על הדנובה לחברים שאספתי בדרך: אינגריד וחברתה ההולנדיות ("הלסביות") חסן וגונטר, טרי ואלכסנדר. באורח פלא קיבלתי מכולם תשובות בתוך שעה, עם שפע ברכות וסמיילים. ליבי גאה ודמעות נקוו בעיניי.

הבוקר אספתי את עצמי, ולאחר ארוחת הבוקר העלובה ביותר עד כה (לחמניה, חמאה, ריבה וקפה. לא סובל את העיירה התיירותית החזירית הזו) יצאתי אל העיר Linz, מרחק 17 קמ מערבה, מצאתי קמפ משגע לשפת אגם, ונטיתי את אוהלי לפחות ליומים הבאים.

(בתמונה שכניי החדשים, זוג גרמנים נחמדים שבאו ממניכן ופניהם לים השחור)

2 תגובות:

  1. הדנובה באזור הזה קצת פחות כחולה, ועל כן היא נראית יותר טורקיזית, אבל במורד הזרם, עוד מאה ק"מ קדימה, היא ממש בצבע כחול עמוק, וגם כפולה ואפילו משולשת ברוחב. יש שם קטע שההשתקפות עם השמיים פשוט מושלמת, וזה כנראה המקור לצבע (רק ניחוש).

    השבמחק
    תשובות
    1. ועוד משהו קטנטן...
      אוסטריה מדינה יפיפיה. בדרך כלל יותר מגרמניה. אבל אחרי שתפגוש באוסטרים, אתה תגעגע לגרמנים... ומה שנתקלת בעיירה -ENNS, זאת הנורמה האוסטרית.
      עם של רודפי בצע, וגם שונאי זרים. למרות שהם מדברים אותה גרמנית, זאת מנטליות שונה לחלוטין. הגרמנים על אף הנוקשות שלהם, הם פי אלף יותר מהאוסטרים.
      אם להיות כן, למרות הנופים המדהימים, אני אישית ממש סבלתי מהם. והם דומים מאוד במנטליות להונגרים..

      מחק