מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שישי, 30 בספטמבר 2016

לקראת סוף הדרך

חברים יקרים, אני כעת במוטל קטן 51 מייל מערבית למנהטן - יום רכיבה מאומץ אחד. קר מאוד והגשם לא מפסיק לדקה, ואני ממתין כאן זה היום השני להתבהרות כדי לרכוב עוד יום אחד, ולהשלים את המסע הכל כך ארוך הזה.

אני כבר עייף מאוד ובקושי מצליח להתאושש מערב עד בוקר. בימים האחרונים אני רוכב כאחוז תזזית על קצה היכולת הפיזית שלי, בין רוחות וגשמים בשטח הררי מבותר, ואין קץ לעליות - בין אלף לאלפיים מטר גובה מצטבר בכל יום. הציוד כעת קל יותר, אני כבר לא סוחב אוכל בכלל וניזון גרוע באלף המזללות שמוכרות קטשופ עם משהו, וגם סוחב פחות מים. המנוחה הכפויה הזו באה לי טוב ומאפשרת לי זמן להרפות קצת שרירים ולארגן את הביקור המיוחל בניו יורק, ולאכול כבר איזה סטייק אמיתי, לכל הרוחות.

ועם כל זאת, אתמול היה יום רכיבה מקסים! כרגיל חיפשתי כביש צדדי שמקביל לאוטוסטרדה I80, שהיא הציר המרכזי שלי עכשיו, ונקלעתי לכביש נופי צר שהולך מצידו האחר של הנהר, והוביל אותי לתוך הקניון המרשים של נהר דלוור, וטיזז אותי מעלה מטה, מגובה פני המים אל מרומי המצוק וחזרה בשיפועים דו סיפרתיים, ונהניתי מנופי הנהר והיער, ובדיוק כשנזכרתי שלא אכלתי כלום מהבוקר צץ לי דוכן נקניקיות קטן, וכשחשבתי שהגיע הזמן לחצות את הנהר הכביש הוריד אותי לגשר מקסים שבמרכזו מצאתי קו לבן שבצידו האחד כתוב "פנסילבניה" ובצידו האחר "ניו ג'רסי", וכך נודע לי שעברתי עוד גבול...

שני דברים שחדרו את חומת הניתוק שלי מהארץ ומציפים לי געגועים עזים הביתה הם ראש השנה הקרב - החג הלא כל כך דתי אבל כל כך עברי וישראלי הזה, ומותו של ישראלי ענק. מעולם לא התלהבתי מפרס. גם בעיניי, כמו בעייני רבים, הוא היה ונותר חתרן בלתי נלאה. אבל הערכתי את חזונו, את פועלו, את נחישותו ואת אורך רוחו, ויותר מכל הערכתי את האופטימיות הבלתי נלאית שלו. החלל האפל שהוא מותיר אחריו ועולב ההנהגה שנותרה לנו עם לכתו מאירים את זכרו באור כה בהיר, עד שאני מרגיש קצת יתום בלעדיו, אף שתמיד התרעמתי כששייכו אותי - בטעות - למחנהו. ויתומים הרי מתגעגעים הביתה...

זה כנראה הפוסט האחרון מהדרך. בעוד יומיים יחל הפרק האחרון במסע, ובו נגלה את האמת העירומה על הכרך הגדול, מביבי הביבים ועד צריחי המגדלים, מאפלת המנהרות ועד ירק הגנים, כלום לא יחמוק מאיתנו, כלום! אז הפוסט הבא יהיה כנראה מאיזה ספסל במנהטן או באר אפלולי בברוקלין, ואין לי שום מושג מה יהיה כתוב בו, אבל יהיה ממש מעניין, ויסתיים במילים "שנה טובה!" - מבטיח!

הקניון של דלוור ריבר


ביי ביי פנסילבניה, שלום ניו ג'רסי!

מישהו אמר פמפקין ולא קיבל?

כאן גר רוכב אופניים

לא לבכות חמוד, אתה יפה גם ככה!


3 תגובות:

  1. שתהיה לך שנה טובה ואל תפסיק לכתוב בשם כל העוקבות בסתר

    השבמחק
  2. כל הכבוד. כבר מתגעגעים לפוסטים שלך. מחכים למסע הבא

    השבמחק
  3. כל הכבוד. כבר מתגעגעים לפוסטים שלך. מחכים למסע הבא

    השבמחק