קורה שימים עמוסים וחוויתיים גורמים לי לקהות מסויימת בימים שאחריהם, אולי אפילו אטימות. אני פשוט עולה על גדותי, לא יכול להכיל עוד.
מהרגע שעזבתי את פיצבורג, אני קצת קהה. מתרכז בהתקדמות לעבר ניו יורק. ואני כבר ממש לא רחוק, כ 250 מייל - שבוע. עבר יום שאני לא זוכר ממנו כלום וגם כמעט שלא צילמתי, ועוד יום, ואז בא יום שבסופו, כשאני כבר גמור אחרי 40 ומשהו מיילים ועדיין לא קרוב למוטל, שפתאום ראיתי שלט קטן, טוש על קרטון בכתב יד: "קמפינג > 1/2 מייל", ומיד התעוררתי. זה כבר ימים רבים שאני מתגלגל במוטלים ומתגעגע למזרון המתנפח שלי, לסק"ש, לאוהל.
טיפסתי במהירות את העלייה הקטנה והגעתי לביתן עץ קטן בקצה היער, ואיש נחמד יצא לקראתי וקיבל את פניי כמו ידיד ותיק, והקצה לי חלקת קמפ במחיר מצחיק, ודאג שיש לי מה שצריך והכל בסדר. הייתה כבר שעת דימדומים והוא עזר לי עם האוהל, והכנתי קפה, והשיחה נסבה על הבחירות הקרבות - הנוכל מימין והמושחתת משמאל, ואיך הכושי הזה הרס לנו את היחסים עם ישראל, הידידה היחידה שלנו בעולם כולו...
בקיצור היה ערב מקסים, וישנתי כמו שמזמן לא ישנתי.
אני חוצה כעת את רכס האפלצ'ים, אמנם בקטע נמוך יחסית, לא יותר מאלף מטר, אבל העליות תלולות כמו הפרצוף של השטן, ולא רוצות להגמר. היום, אחרי שעות של טיפוס הגעתי לפאתי העיר האוניברסיטאית "סטייט קולג'", וכעשרה מייל לפני אזור המלונות ראיתי כניסה קטנה של סינגל לתוך היער בכיוון הנכון, והייתה לי תחושה טובה לגביו. ישבתי כמה דקות ומצאתי אותו במפה ובדקתי קווי גובה וזה לא נראה תלול, המצאתי לי פתגם לעידוד הנפש: "בשביל מה האדם ברא את אלוהים אם לא בשביל האמונה?" ויללה - ליער! וזה היה נהדר וכיף, 15 ק"מ של סינגל ביער צפוף שעומד עכשיו בשלכת, ממש עד פתחו מלון נחמד, כשמולו מסעדה קוריאנית מגניבה! יש סיום מוצלח מזה ליום של טיפוסים?
קובי, המון תודה על השיתוף. התברכת בכישורי כתיבה נדירים וזאת מתת אל. הכתיבה והתיאורים שלך מצילים הרבה נשמות תועות.., ראה גם בזה את תרומתך לאנושות. שתהיה לך שנה טובה ומבורכת. כל טוב, איציק דגאי
השבמחק