בוקר מסובך, יום נפלא

הבוקר התחיל קשה. הייתי צריך לעבור את הנהר מזרחה, והאפשרות היחידה בטווח סביר הייתה היי וואי US22, שעוברת על גשר יפה בלי נתיב הולכי רגל, ומשני צידי הנהר מחלפים ענקיים ורב מפלסיים. גוגל מפות שלח אותי 7 מייל דרומה עד לגשר אחר, ולחילופין 2 מייל של סיבובים רק כדי לעלות על הנתיב הנכון באוטוסטרדה, וגשר קרוב יותר התגלה כמסילת רכבת. הלכתי על האוטוסטרדה.

בדיוק כשעליתי סוף סוף על הנתיב הנכון במרכז הגשר התחיל גשם. הדלקתי את כל המהבהבים שלי והמשכתי בחירוף נפש עוד מייל קדימה עד למחלף הבא מצידו המזרחי של הנהר, וכאן עצרתי בשוליים כדי למצוא דרך לרדת מהמהיר לכיוון הנכון. לפתע עצרה לפניי מכונית וגבר מגודל יצא ממנה אל הגשם. הוא התחיל לגעור בי על שאני על כביש מהיר עם אופניים וזה אסור, אבל פתאום באמצע המשפט הוא נדלק על האופניים והסט-אפ שלי, והתחיל להתפעל דקות ארוכות תחת גשם דק אבל רטוב, ושוב, באמצע המשפט פתאום אמר "הי, נזכרתי! יש כאן שביל אופניים שיביא אותך עד פיצברג! זה כאן, מתחת לגשר!" מייד פתחתי את מפת האופן סייקל, ואכן ראיתי שם שביל שלא הבחנתי בו קודם. אוקיי, תודה תודה, הסתובבתי וירדתי על המחלף נגד כיוון התנועה עד הגשר, מצאתי דרך לרדת מתחתיו, ותוך בירבור קל מצאתי את השביל.

ברגע זה הכל השתנה. הגשם פסק, השמיים התבהרו חלקית והותירו מזג אוויר אידאלי לרכיבה, והייתי על דרך עפר טובה בתוך יער ולגדת נחל, רק אני והציפורים, עם שלטים והסברים ל 35 המיילים הבאים עד לב פיצברג!
אוקיי, אכלתי לא מעט בוץ בדרך וגם כמה מטחי גשם, אבל הי, בשביל מה אנחנו כאן אם לא בשביל להקריב קורבנות? לא ככה?

כשהגעתי לפרוורי פיצברג שוב החלו הקשיים. מסתבר שאזור המוטלים נמצא מעבר לשורה של גבעות תלולות, וטיפסתי בחריקת שיניים 5 מייל על כבישים סואנים עד שמצאתי מוטל. ומייד כשנכנסתי לחדר החל גשם זלעפות. בכל זאת מזל!

השביל לפיצברג

מפת השביל, מימין אוהיו, באמצע ווסט ווירג'יניה, משמאל פנסילבניה

הנה תמונה שאני חייב מאתמול

לא שמים עלי

אני על דרך עפר אז אין שלט, אבל כאן בדיוק הגבול ואני חוצה לפנסילבניה