תמיד הייתי קצת שונה. אחד כזה שלא הולך בדיוק בתלם. תמיד נגד הזרם, תמיד נגד הרוח. זהו גורלי. אולי זו קארמה, מי יודע, משהו שאני סוחב מגילגול אחר, או שזו איזו נכות מוחית. אבל אני חושב שזה לא אני שהולך נגד הרוח - זו הרוח שבאה נגדי. כי הרי אני לא בודק לאן היא נושבת ומתחיל ללכת, אלא היא רואה אותי - ובאה. זו הקרמה שלה. כי אני הרי רוכב לכל מיני כיוונים, פעם לכאן פעם לשם, פעם ככה פעם ככה. והרוח כל פעם מסתובבת ובאה מולי. לא מקנא בה. מכת טבע.
אז כבר הבנתם, שוב אני רוכב מול רח פנים קשה למרות ששיניתי כיוון ב 90 מעלות. אבל אני שמח בהחלטה שלי, והדברים באמת מתחילים להשתנות. מה שנקרא עד עכשיו "סיטי" נקרא עכשיו "וויליג'". זה אותו הדבר: ישוב עם 300, 400 תושבים ועם כמה חנויות באמצע וסיטי פארק בקצה. (אולי זה עכשיו וויליג' פארק, לא יודע) והן גם הרבה יותר צפופות, כל 10, 15 מייל יש אחת. ויש גם עיירות מיפעל, עם בית חרושת גדול באמצע והפועלים גרים מסביב. הכל גם ישן יותר, בלוי, ועני יותר. כל 50 מייל יש עיר יותר גדולה עם מבני אבן גדולים וסיטי הול שנראה כמו קתדרלה, ושכונות עוני בקצוות, כמו שכונת הארגזים תל אביב דרום.
כעת אני ממש סלב. כל מי שרואה אתי מנפנף לי, בכל דוכן עושים לי הנחה או לא רוצים כסף, כשאני אומר מאיפה אני רוכב ולאן - ממש נגנבים. אישה אחת עצרה לידי ודחפה לי ליד פחית פפסי, בדוכן נקניקיות לא הסכימו לקבל תשלום. זו דרך שלהם להביע הערכה. בהתחלה ניסיתי למחות, להתעקש לשלם, עכשיו אני כבר יודע לקבל את זה ולא לגזול מהם את חדוות הנתינה.
היום הניווט היה מצויין. לא הלכתי כמו עיוור על המסלול של גוגל - זה אלגוריטם טיפש לגמרי - אלא תיקנתי אותו לפי הצורך, ורכבתי בקאונטי רודס במקביל לאוטוסטרדה, כביש סלול עם תנועה דלילה, כמו שצריך. חניתי בקמפ סמוך למפגש אינטר סטייט 57 שהולך לשיקגו, ו 70 שהולך מסנט לואיס לאינדיאנפוליס. זו צומת אדירה שכוללת גם מפגש מסילות, וסביבה ים של חנויות ענק ודונמים של מגרשי חנייה. הקמפ ממוקם בפינת הצומת, ורעש המשאיות והרכבות מחריש אזניים ונמשך כל הלילה. לא ממש ישנתי.
כבר קריר, הסתיו באוויר, ואני חותר קדימה (נגד הרוח) בנחישות, מצפה לבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה