הוא כתב לי שהוא רק 30 מייל מאחוריי ושהוא יגיע עד 2 בצהריים, אבל הוא לא ידע איזו רוח פנים מחכה לו במדיסון וואלי הזה. אני ידעתי. אתמול ירקתי דם כדי להגיע הנה, והיום הרוח אפילו יותר חזקה. אז הלכתי לנמנם קצת באוהל, ופתאום אני שומע מתוך החלום קובי קובי, וחושב שכל האמריקה הזאת זה חלום, ואני בכלל בתל אביב... אבל בכל זאת הוצאתי את האף מהאוהל לראות מה העניין, והינה הוא - יורם אפריים בכבודו ובמו אופניו!
חיבוקים וזה... אמרנו נמצא מישהו שיצלם אותנו יחד. ראינו בקצה הקמפ כמה קמפרים מתקשקשים, ניגשנו. עוד לא פתחנו ת'פה וכבר מצאנו את עצמנו עם הבירות ביד, יורם נהיה שיכור רק מהריח ופצח בבדיחה מתורגמת מעברית לאנגלית עילגת שהתקרבה אל הפואנטה שלה רק לקראת הבירה השלישית, והאנשים, ביחוד הג'ינג'י, שנקרא לו ביל קרטר לצורך העניין, ענו לו בבדיחות אמריקאיות בלתי מתורגמות, שהפילו את כולנו לקרשים...
ואז הקאובוי החתיך, נקרא לו רינגו לצורך העניין, נזכר לפתע - וזה היה לקראת הבירה השביעית - שיש לנו עוד לעשות תמונות על הראש, ולקח את הסמרטרים שלנו ודפק תמונות אומנות, בעוד ביל קרטר ואני מחליפים כובעים ומביימים את הסצינות. ובכל הזמן הזה גוד-דמט-סוזי-דה-סקנד, שהיא אישתו של ביל קרטר הג'ינג'י מזרימה בירות כמו נהר המדיסון שבעמק שלו אנחנו נמצאים, והרוחות שלו ממשיכות להשכיב לנו את האוהלים...
אוקי, אני שואל, גוד-דמט-סוזי אני מבין, אבל למה דה-סקנד?
רינגו נחנק מצחוק ואומר תשאל את ביל...
ביל קרטר מנמיך את המגבעת אל העיניים, וברצינות תהומית מסביר שהוא מנהל קבוצת מירוצי סוסים, והסוסה הכי טובה שלו, זו שלקחה שלוש פעמים ברציפות והרוויחה מיליון דולר, הוא קרא לה גוד-דמט-סוזי כדי שתרוץ יותר טוב, ואחד הסייסים הכיר לו את אימא שלו, זאת הקאו-גירל שאתם רואים פה, ששמה מכל השמות סוזי... וכשהוא התחתן איתה, באופן טיבעי היא הפכה לגוד-דמט-סוזי-דה-סקנד, כדי שגם היא תרוץ יותר טוב...
בשלב הזה אני התחלתי להסביר דברים שאני לא זוכר תוך נפנופי ידיים מול הרוח, שלא הפסיקה להכות, ואיך נרכב מחר נגדה עד ילוסטון רק אלוהים יודע, סליחה ג'יזס, או בעצם ג'רמייה?
אולי נרכוב על גוד דממט זה סקנד לילוסטון?
השבמחקאולי נרכוב על גוד דממט זה סקנד לילוסטון?
השבמחקענק
השבמחקקטעים...מפגש פיסגה
השבמחקבאמת מפגש פיסגה.
השבמחקתוספת באישי .....