ידוע שאני עוצר בנקודות עניין הסטוריות וקורא את כל ההסברים (ולכן בין היתר אני הרוכב האיטי במערב), כן?
אז צ'מעו סיפור:
הצריף שרואים בתמונה נבנה ב 1863 (וכמו שאתם רואים שרד עד עכשיו בלי שיפוצים ושחזורים) ע"י חבורת פושעים ידועה על אם הדרך בין טווין בריג' ווירג'יניה סיטי, והתחזה לפונדק דרכים אופייני לתקופה, בו עוברי הדרך העייפים מקבלים צלחת מרק, מיטה ומספוא לסוסים. אלא שעד הבוקר האורחים התמימים נשדדו עד התחתונים. כשהגיעו לווירג'יניה סיטי והתלוננו אצל השריף, השריף וסגניו משום מה אף פעם לא הצליחו לתפוס את השודדים - מפני שהשריף עצמו היה ראש הכנופייה...
אזרחי העיר ההגונים ידעו על כך - הכל נעשה בגלוי, אבל השריף שוב ושוב נבחר למשרה הרמה... בתמיכתו של חוואי עשיר שהשתלט בדרכים מפוקפקות על רוב אדמות העמק.
(נשמע מוכר מארצנו החביבה? היושב בראש הוא גם ראש השודדים? איך קראנו לזה... נו... "הון שלטון עולם תחתון"? משהו כזה?)
הסיפור הזה נמשך יותר מעשרים שנה, עד שקמו אזרחיה ההגונים של העיר והחליטו, אהממ... נו... איך נקרא לזה, 'לשבור שתיקה' נניח, והקימו תחנת משמר אזרחי מול הפונדק, והשודדים נרצחו אחד אחד בידי האינדיאנים מהסביבה ששיתפו איתם פעולה.
ועל זה נאמר: בקרוב אצלנו.
רוח פנים מתונה אך בלתי פוסקת + עלייה מתונה אך לא נגמרת = מלחמת התשה מתמשכת לסייקליסט. רציתי להגיע לווירג'יניה סיטי, אבל שני רוכבים וותיקים הזהירו אותי שכל מקומות הלינה והקמפגראונדים מוזמנים מראש ואין סיכוי להשחיל סיכה, וזה בגלל חג ה 4 ביולי שמתחבר עם סוףשבוע. הם כבר התקשרו לכל המקומות. אם אני נתקע, כך אמרו, יש כמה מקומות טובים לווילד קמפינג קצת לפני ווירג'יניה סיטי. אהה! אמרתי להם, אתם פשוט רוצים לסלק אותי מהדרך כדי שישאר לכם מקום! אוקיי, תפסת אותנו! הם אמרו בקריצה, ומיד ידעתי שזה נכון.
בסוף שכנעתי איזה מוטל, שהיה כולו תפוס לתת לי להקים אוהל בחצר תמורת 15$. נו, מתגלגלים איכשהו...
קובי, המכנסים האדומים עם הפד הכחול הם כמו דגל שאומר, אני פה ואני אראה לכם מי אינדיאני.. :-)
השבמחק