ג'קסון וסטיה ראשונה מהמסלול

הגעתי לג'קסון ממש מאוחר. הקמפגראונדים שלה הרחק בהרים ולא היה לי כוח לטפס, אז נאלצתי לשכור חדר במחיר מופקע של 180$. העיר יושבת על הכניסה לשני הפאקים מהמפורסמים בעולם, והיא מלכודת התיירים מהמשוכללות שפגשתי, 10000 תושבים, כולם עובדים בלחלוב תיירים.

עמדתי בפתח סניף סטארבקס להחנות את האופניים וניגש אליי בחור לשאול מאיפה ולאן. נכנסנו לשיחה, והוא מרוב התלהבות מהמרחקים שאני עובר החליט להזמין אותי לקפה ועוגה. בפנים הגיעו גם ארבעת ילדיו, שהוצגו בפניי אחד אחד והתחילו לשאול שאלות. אמרתי להם שהם יכולים לראות את האופניים, הם בחוץ, והנערים מיד קפצו ורצו החוצה. גם האימא הגיע וצילמה את כולנו מול האופניים. מוזר כמה התלהבות גרמתי למשפחה הזו.

הכיכר המרכזית של ג'קסון יש לה 4 שערים עשויים מקרניי אלקים (אייל קנדי) זכרים. תהיתי כמה אלקים צריך היה להרוג בשביל זה, קרבתי לשלט, ושם כתוב: כל שער 7500 אלקים. הם משירים את הקרניים בחורף, כך שלא צריך להרוג אותם, רק לאסוף.

ישבתי בדקדקנות על המפה הזעירה בסמרטר וחיפשתי דרכים לעקוף את הפס הגדול שגובהו 3000 מטר והקטע ההררי שלפנינו, ולא רק בגלל העליות, אלא שהרבה מהמסלול בקטע הזה מעל 2500 מטר, וזה קושי גדול בשבילי. המסלול גם עובר כעת באזור תיירותי במיוחד, מה שאני כידוע לא סובל. מצאתי דרך אלטרנטיבית שלא מאריכה את המסלול בהרבה ולא עוברת את קו 2200 מטר. אז אני נפרד מה"טראנס אמריקה" הרשמי עכשיו, נפגש שוב ברולינס, בעוד 250 מייל, שיקחו לי כחמישה ימים.

יום רכיבה ראשון בדרך החדשה. עברתי רק 30 מייל היום כי יצאתי מג'קסון רק אחר הצוהריים, ואני לאורך נהר סנייק ריבר הגדול שנכנס לקניון גבוה ויפה, הכביש כמעט ריק והנוף יפה להפליא, ואני ממש לא מצטער שבחרתי בדרך הזו! מצאתי קמפ לגדת הנהר, בסיסי, בלי מים וחשמל, ובדיוק כשהקמתי את האוהל והכל - נחשתם נכון, גשם! אבל פחות קר, האוהל יודע את העבודה שלו וגם אני כבר מנוסה, ואנחנו לא נבהלים - מחר תזרח השמש...

הה כן, וראיתי אלק אחד גדול מוקורנן עומד בשדה ומסתכל עלי, לקח לי דקות לזהות שהוא מברונזה...