ילוסטון יורם ואני - חלק א'

זה היה באיזה קמפ ענקי שפגשנו חבר הולנדי שאת שמו לעולם לא אצליח לצטט, אז נקרא לו תוך ברשותכם, והוא מאוד התאהב בנו הישראלים, ורצינו להדליק לנו קמפ פייר, אבל הפייר ווד אזל, ויורם ותוך הלכו ליער לחפש עץ בזמן שאני בישלתי את הארוחה. תוך חזר עם כמה ענפים ויורם גרר גזע ענק וחרוך שמישהו כבר ניסה להדליק ולא הצליח. הקמפ הוסט (מנהל המחנה), שהמובייל הום שלו היה בחלקה הסמוכה ראה את הניסיונות הכושלים שלנו להבעיר את הגזע, בא ואמר יש לכם שתי אפשרויות: או שתמשיכו לנסות - והגזע הזה לא יבער, תאמינו לי - או שתצתרפו למדורה היפה שלנו. יפה מצידו, אבל יורם לא ויתר, הוא ידליק את הגזע. לאחר חצי שעה, לקול קריאות ההתפעלות של תוך, הגזע בער! (כלומר פלט קצת עשן...) הינה לך הדגמה של אמביציה ישראלית במיטבה, אמרתי לתוך.

לאורך כל עמק מדיסון שבו בילינו שלושה ימים הייתה לנו רוח פנים חזקה ביותר שלא איפשרה לנו להתקדם יותר משלושים מייל ביום. מזג האוויר מוזר מאוד, בכל 10 דקות מתחלף, והטמפרטורה משתנה בהפרשים של 10- 15 מעלות תוך דקות, לעיתים עם גשם ותמיד מול רוח נגדית עקשנית וקבועה שממש עוצרת אותך ועם משבים עזים, מה שגרם לי להצטננות מעצבנת ונהייתי איטי ביותר.

את כל הדרך הזו עשינו יחד, יורם ואני, תוך שאנחנו מתחברים עם טוררים, קמפרים וסתם אנשים, עד לעיירה ווסט ילוסטון, שהיא מלכודת תיירים ענקית ויושבת על הכניסה לשמורה עצמה. בעיירה הזו המקום היחידי שמצאנו לשים את הראש היה מוטל די עלוב, במחיר מופקע של 215$ ללילה.
השמורה היא רמה געשית, לוע הר געש ענקי אם תרצו, וראינו בה כמה מפלים יפים, וכמובן את הגייזרים שהם האטרקציה העיקרית, וברואשם "אולד פייטפול" המפורסם. כל 90 דקות על השעון הוא פותח את המזרקה שלו בגובה כ 20 מטר שמשפריצה למשך דקה וחצי לקול קריאות ההתפעלות של אלפי התיירים ותיקתוקי המצלמות של היפנים. לדעתי כל מזרקה עירונית באיטליה מרשימה בהרבה. אותי עניינו יותר הגייזרים הקטנים, הבוץ המבעבע, בריכת החומצה הגופריתית הרותחת, וזה המתנשף כל 3 דקות.

בווסט ילוסטון פגשתי בחורה על אופניים והתחלנו לדבר, והיא עלתה על זה שאני ישראלי. מסתבר שזו איילה מבארי, שעושה את המסלול בכיוון ההפוך. מפגש של ישראלים - יו נו, הפטפטת החלה... ואם חשבתי את עצמי לפטפטן, בא יורם והראה לי פטפטנות ישראלית מהי...
איילה וחברה שלה נתנו לנו את הפרמיטים שלהם לשמורה שנותרו בהם עוד כמה ימים (עוד אקט ישראלי מובהק), וחסכו לנו 15 דולר.

        (המשך בחלק ב')