ואהבת לרעך כמוך

היום הארוך אתמול נתן את אותותיו, ויצאתי מדילן רק בשתיים אחר הצוהרים לכיוון טווין בריג', מרחק 30 מייל במישור. חשבתי שיהיה קל, אבל הסתבר שזה כביש צר ללא שוליים בכלל ועמוס במשאיות כבדות, שנוסעות על 100 קמ"ש. הבעייה מחריפה במיוחד כששני רכבים כבדים באים אחד מול השני ואין לאן לברוח, ואתה פשוט נאלץ לרדת לשדה, שלעיתים הוא ביצה. הגעתי לבסוף לטווין בריג' רועד מעצבים וממתח. לא כיף.

אבל בעיירונת הזו הפתעה: Bike camp יפה ומקסים, עם מקלחת וכיור לכביסה, ואפילו סטנד לטיפולים, וזה רק לאופניים ובחינם - מתנת תושבי העיר לרוכבים! באולם הקטן ספה, המון תקעים לטעינה, ושולחן ובו כל סייקליסט משאיר מה שמיותר לו, למען חברו העתידי שבדיוק זה מה שחסר לו. יש כאן בקבוק קטשופ, קופסאות מרק ומולטי-טול. אני שמתי את המראת כידון שקניתי ולא נוחה לי.

פגשתי כאן זוג על אופני טנדם, שעל אף שהם נוצרים, הבת שלהם גרה בישראל ומתקרבת ליהדות, והאישה מעוניינת לרקום לבתה מטפחת ראש, וביקשה ממני לכתוב לה פסוק בעברית כדי לרקום על המטפחת... התלבטתי בין "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" לבין "ואהבת לרעך כמוך" הפחות פנאטי ויותר אנושי לטעמי. כתבתי לה את 'ואהבת' במחברת בכתיבה תמה, והורתי לה להעתיק בדיוק. למרות שניסתה להסתיר זאת, ראיתי עד כמה היא נרגשת ומחבקת את המחברת אל ליבה. "מי היה משער שאפגוש דווקא כאן יהודי נחמד שיכתוב לי פסוק" היא אמרה. עניתי לה בעברית "נסתרות דרכי האל"

ויש לי חבר חדש, קמפר בשם פרד פיטרסון. הוא פנסיונר שגר כבר 10 שנים במובייל הום שלו. מתעניין בתרבויות, גיאולוגיה והיסטוריה וחוקר את הארץ, ממש כמוני. מצאנו שפה משותפת, ודיברנו על טורקיה מכל המקומות. גם הוא חושב שאיסטמבול היא אחת הערים המרתקות בעולם... כשיצאתי לבסוף לדרך, נתתי לו את כרטיס הביקור שלי. לאחר כשעתיים של רכיבה, באמצע הדרך מכונית עוצרת לפניי, ואיש יוצא ממנה ומנפנף לי. נפנפתי חזרה והמשכתי, ופתאום אני שומע מאחור "קובי!" אני עוצר ומזהה את ביל! וכך, לצד הדרך מול המשאיות שכמעט דורסות אותנו המשכנו בדיון המלומד שלנו על איסטמבול, אללה וארדואן... קבענו להפגש בווירג'ינייה סיטי מחר בערב, והוא יקח אותי לתיאטרון חיקויים של שרה פיילין, טראמפ ואובמה. הלוואי!