הרמה הגבוהה של הרוקי'ס מסתיימת בבת אחת, בקיר כמעט אנכי של 1000 מטר שמחורץ בקניונים עמוקים. בפתחת ה"רויאל גורג'" אחד הגדולים והמפורסמים שבהם רובצת העיר קאנון, אליה גלשתי בתום עוד יום נגד הרוח. אגב, אחרי אלף מייל של רוח פנים, פתאום תפסתי שזה לא שהרוח נגדי, אלא אני זה שרוכב נגד הרוח, ופסיכולוגית זה הקל עלי במדת מה...
כשנכנסתי למשרד של המוטל בדיוק יצא משם מישהו שהתלוצץ בסאקזם עם הפקידה. כשנכנסתי לחדרי, אותו האיש, שהיה בחדר מימול ניגש אלי ואמר: גם לך היא סיפרה שזה החדר האחרון שלה? כן. גם לי. השוונו מחירים - כל אחד מחיר אחר. הוא רצה להמשיך לקשקש אבל אמרתי לו תשמע מיסטר, אני שחוט, יותר מאוחר. בטח בטח, הוא אמר, אני לא אפריע לך.
אחרי שהתקלחתי ונימנמתי קצת פתחתי את הדלת, ובדיוק גם הוא פתח ואמר: תשמע, המסעדות, יותר נוח להן לשרת שולחן של שניים, זה פחות לנקות. קדימה, אמרתי, בוא נקל על איזו מסעדה. נכנסנו לאיטלקית, ישבנו שם למניו שלם עוד שעתיים אחרי הדיזרט והאספרסו, וגיליתי אדם אינטילגנטי ובעל תודעה פוליטית מפותחת, שמתמצא בסיכסוך הישראלי - פלסטיני, הומניקאן ושמאלן, פליט וויטנאם, מהיחידים שפגשתי שתומך באובמה ומתנגד לטראמפ. הוא אמר לי אתם הישראלים מסכנים כי נלקחתם בשבי, ואין לכם סיכוי לגרש את נתניהו בקרוב. נכון, אמרתי, אבל גם אתם שבויים בידי פוליטיקה רקובה.
הוא סיפר לי שהוא פקיד דואר מדנוור שיצא לפנסיה, רווק ("וויטנאם לקחה לי את החיים"), זוגתו ללא נישואין נפטרה לפני 8 שנים ואין לו מה לחפש עוד בדנוור, והוא כעת במסע לחיפוש בית לקניה גבוה בהרים. אם כבר, אז אני רוצה נזירות מלאה, כך אמר. כבר שבועיים שהוא נוסע, הראה לי על הסמרטר שלו כמה בתים שבאים בחשבון. כשיצאנו מהמסעדה בחצות הושיט את ידו ואמר: אגב, שמי ג'ים. נתתי לו את כרטיס המסע שלי.
קבעתי עם חבר מהארץ פגישה בפואבלו, יום רכיבה מכאן, ואני מקדים, וחשבתי להשאר כאן לילה נוסף. היתה לי איזו תוכנית מעורפלת להשאיר את הציוד במוטל ולצאת עם אופניים עירומים במעלה הקניון. בבוקר שוב ג'ים ואני פתחנו את הדלת באותו הרגע, ובזמן הברקפסט ג'ים אמר נדמה לי שיש רכבת לשם, גש למשרד להודיע שאתה נשאר, שלא תשחק אתך שוב, ואני אגש לטוריסט אינפורמיישן לפני שאני נוסע לברר לך על הרכבת. הוא חזר עם פרוספקט. יש רכבת, יוצאת בעוד שעה והנסיעה אורכת שעתיים. נראה מעולה. אמרתי בוא איתי, ג'ים, נעשה חיים. גם ברכבת יותר נוח להם ספסל לשניים. יש לך את השעתיים ואף אחד לא מחכה לך.
זו הייתה נסיעה רומנטית ומקסימה, בקניון אדיר, 400 מטר מתחת לגשר הגבוה בארצות הברית, ישבנו על הבר של הרכבת עם בלאדי מרי ביד וג'וני קאש ברמקולים והצחקנו את המלצריות כמו נערי תיכון, צילמנו אלף תמונות, נפנפנו לראפטרים ולקיאקיסטים ורקדנו עם בילי הולידיי על הרמפה הפתוחה...
כשנפרדנו אמרתי לו בהצלחה עם הבית החדש, ג'ים, ושלח לי תמונות של כל החדרים, גם של המחסן!
יה יה, הוא אמר, יו יזראליז, איי נו יו - איזי טוקינג, בט יו פורגט מי אין פייב מיניטס!
כבר מתגעגע אליו...
החבר מביא אספקה לתגבר את המותג - אלוף הקפה האיטי ביותר באמריקה
השבמחקהיי קובי מיכאל אצלינו בנאות הכיכר נתן לי לקרא את הפוסט שלך. נהנתי והקראתי קטעים באזניהם של אסף ומיכאל .תעשה חיים.אמצא אותך בפייסבוק...ד"ש מאסף
השבמחקקובידאוס אני אצל בתיה ואסף בנאות הכיכר נהנים מהפוסט שלך
השבמחקשני הפוסטים האחרונים נהדרים, מה יקרה באוגוסט ?
השבמחקאצלינו הביל וכמו בכל שנה, מופתעים בכל פעם מחדש. מזל ששילבתי חתירה עם האופניים, תמיד ניתן להתגלגל הצידה ולטבול במים.