מלרוז

עוד בפתח הקמפ, כשהגברת מסרה לי את הקוד לשירותים, הסיסמה של הווי פיי, ודחפה לי ליד מפת סיורי אופניים באזור, ידעתי שנפלתי טוב. מיד אמרתי "אפשר בעצם שני לילות?" "לא חשבתי אחרת!", היא ענתה, "כשתראה את העיירה שלנו תרצה אפילו שלושה"

תראו את היפיוף הזה! עוד נגיע לעניין הגשרים בהמשך

בסדר גיברת, לא להתנפל. אמנם אני חתיך גיבור והכל, אבל מחליט רק ברגע האחרון, כן? הייתי עייף ורצוץ והיו לי מיליון סידורים על הראש (לא לשכוח לקנות סוללות ושמפו לפני שסוגרים!). כשסיימתי הכל כבר ירד החושך, והתפנתי לסיים פוסט ולפרסם אותו. מולי בדשא, במס' 7, היה האוהל של הייקר שתקן, שישב והחריש עד שסיימתי את הפוסט, ואז ניגש והציע לי ויסקי. לא זוכר אם דיברנו ועל מה, רק את עצמי מדדה אל אוהל במעגלים ומתקשה למצוא את הריצ'רץ' של הפתח… 

חלקת האוהלים

אני מגדיר את עצמי אתאיסט, אבל זה לא אומר שאין לי אלים שאני כפוף להם. אחד מהם הוא גורל, טיפוס קפריזי והפכפך, שהיד שלו היא שקובעת. ומה שיד הגורל מחליטה זה מה שקורה בראס-בינ-עינו, ולא משנה עד כמה זה שרירותי. ואין מה לעשות, צריך לקבל את הגזרות שלו בהכנעה, ולשמוח איתן גם כשהן קשות מנשוא. למשל האסטמה שלי. 

ויש את אישתו היפה של גורל, מזל, שאו שהיא מאירה פנים, או שלא. אממה, אותה אפשר לפעמים טיפה לנווט, לארגן לה תנאים נוחים להתגלות. למשל לנדוד בסקוטלנד באופניים בלי מסלול מוגדר ובלי להתבאס מכלום. ואז, ורק אם גורל מרשה לה, היא מאירה פנים, אחוש-שרמוטה מאירה. וכשהגעתי למלרוז הוא בדיוק הרשה לה! 

מלרוז

הבוקר בא, בחרתי לי את אחד המסלולים שבבורשור, ויצאתי לדרך עם אופניים ערומים וקלילים. באמת עיירה יפה מלרוז, עם נהר רחב וצלול, והמון אטרקציות יוצאות דופן. כדי לא להתפזר יותר מידי, נתרכז בשניים.

מלרוז אייבי

זה מנזר שנוסד לפני יותר מאלף שלוש מאות שנה, ופעל ברציפות אלף ומאה שנה. שום דבר לא הכין אותי למבנה המטורף הזה שגורל ומזל שמו לי מול הפנים. והוא כל כך גדול, ומוכב, ורב מימדי, והזוי, ובנוי כולו קשתות אבן דקיקות ומדויקות. באמת בלתי נתפס. צילמתי עשרים אלף וארבע עשרה תמונות, מנסה להוציא מהסמרטפון המסכן את המקסימום, אבל לא יעזור, כדי להעביר את הרושם שהמבנה הזה עושה על המתבונן, צריך צלם מקצועי עם עשרים קילו ציוד. אני שם פה כמה מהיותר מוצלחות:

לידרפוט בריג'

אני חובב גשרים. גשר מוצלח יכול לרתק אותי שעות. לדעתי, גשר הוא פסגת ההנדסה וגולת הכותרת של האדריכלות. זה המבנה האחד שבו החוזק, היציבות, הפונקציונליות והאסטטיקה מתלכדות לכדי הרמוניה וזרימה שאין דומה להם בכל מיבנה אחר. זו כנראה הסיבה שגשרים תמיד היוו השראה למשוררים, לסופרים, לציירים ולקלושרים (כלומר לי). גם נביאים, מנהיגים וחוזי המדינה תמיד נטו להצטלם על גשר כשהם משקיפים למרחוק.

השראה

עברתי את עיקול הנהר ולפתע הוא נגלה לי, ומה אני אגיד לכם - נעתקה נשימתי! (- טוב נו, חיפשתי ביטוי פומפוזי להעצמת הדרמה. אם נשימתי נעתקת זה מהתקפת אסטמה). כמה גבוה, כמה דקיק, כמה אלגנטי וציורי שגשר יכול להיות. הינה המיטב מחמשת אלפים שמונה מאות וארבע התמונות שצילמתי:

רואים את הדייג? זה כדי להמחיש את הגובה. תביטו עוד פעם. 

וזה הרומי, בן אלפיים, כיום משמש הולכי רגל ואופניים, וממנו צילמתי את הלידרפוט. מאחוריו רואים את המודרני שעליו עוברת האוטוסטרדה. 

ולקינוח, בערבו של יום הופיע תרמילאי תמיר וחייכן בשם ג'ורג', והקים את אוהלו לידי. הוא הולנדי, וצועד את סקוטלנד במשך שבעה שבועות, כעשרים וחמישה קילומטרים ביום. מיד התחברנו. כיף של בן אדם. הוא שלף את הפלאסק עם הוויסקי הסקוטי ועדכן אותי שיש שמונה ברנדים שאני חייב לנסות ומנה את כולם. אני נתתי לו לנסות קפה טורקי, והדגשתי שהוא לא יווני ושלא ינסו לבלבל אותו. הניסיונות צלחו משני מצדדים, והכל הכל תודות לזוג האלים שלי אתאיסט מושבע, גורל ומזל. 

ג'ורג'

ומה נסגר איתי ועם סקוטלנד אתם שואלים? נו, כבר הבנתם.