מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שישי, 22 ביולי 2016

קולורפול קולורדו

יצאתי לדרך, וכל הזמן המילה "קולורדו" מנקרת לי בראש, ולא שיש לי מושג על קולורדו - פשוט כל כך נמאס לי מהמדבר הזה. התחילו עליות, לא נורא, כולה עליות. חשבתי שאני מתקדם יפה, ומעודד ואופטימי המשכתי הלאה, עד שבשלב מסויים התחלתי להרגיש מותש ומבט בסמרטר גילה לי שאני בגובה 2520 מטר - והרי הסיבה למותשות שלי, אבל עדיין לא משהו שהפסקה קטנה לא יכולה לסדר. באין עץ התנחלתי תחת איזה שלט והתחלתי עם הקפה, והינה מרחוק שלושה רוכבים מתקרבים - המשפחה המאמצת!

מייד התארגנתי ל 4 סבבים על מקינטת היחיד שלי, וכשהם הגיעו כל אחד קיבל אספרסו בוטיק ישר ליד. בהתחלה כינינו אותך "היהודי הנודד" (ע"ש הצמח), סיפרו, אבל אנחנו משנים ל "איש הקפה"! זה נחמד, אמרתי, אבל אתם לא הראשונים, בישראל אני מותג בתחום הזה.

מכאן והלאה רכבנו יחד, ויחד הגענו לשלט משובב הנפש: "וואל קם טו קולורדו!" באמת קשה לתאר כמה שמחתי. המשפחה, זוג קמפרים ושני האופנוענים שהיו שם צפו בי בתמהון מקלל את וויומינג באמ-אימא שלה בצרחות היסטריות ותוך נפנופי ידיים מול הרוח, וההתרגשות אחזה בכולם, וצילמו אותי, אותנו, אותם ואת הרוח במיליארדי פיקסלים.

ובאמת הנוף השתנה, והדרך נכנסה לרולינג הילס הולך ומחריף, עד שהגענו לעמק רחב וחשבנו שהינה, מכאן ועד העיר הכל מישור, ואז, ניחשתם נכון, באה רוח נגדית מטורפת שאמרה: הינה קובי חושב שהכל סבבה, בוא נוריד אותו קצת, שלא יאבד ריספקט. ואם הרוח בא הגשם, וסוף היום, והגובה 2500 ואין לי אוויר, עד שהגענו לעיירה נטושה והלכתי בין הבתים החרבים למצוא מפלט מהרוח, והמשפחה שלפו סירים ומחבטות ושתי גזיות, והנשים בישלו בזמן שהגברים הלכו לחפש מים, ועד שחזרנו, המקרוני ברוטב צ'יז היה מוכן, ועד שסיימנו לאכול בין הגרוטאות פסקה הרוח כלאומת שהחלה, ושירכנו את דרכנו מוכים אך מרוצים אל העיר.

היום קמנו מאוחר והלכנו לברקפסט ולפנינו 60 מייל עם פס לעבור... רכבתי 4 מייל מול רוח נגדית, וראיתי שאני עייף ואין לי אוויר ואין סיכוי להגיע לפני החשיכה. עשיתי יו טרן וחזרתי לוולדן ליום חופש. מחר ניסיון נוסף.

6 תגובות:

  1. אמריקה המתפוררת, חבל, אבל זה מה שיש.

    השבמחק
  2. אל תשכח-התאקלמות זה חשוב! תתאקלם, החיפזון מן השטן.

    השבמחק
  3. האם זה אומר שבמסע ממזרח למערב באותו מסלול הרוח עוזרת רוב הדרך?

    השבמחק
  4. כל מה שאתה כותב מעניין ביותר וטוב שאתה לא פוסח על הקשיים. שנדע מה מחכה לנו... תודה ויישר כוח!!

    השבמחק
  5. הי קובי,

    מרתק כרגיל.
    כשחצינו את קובה בדקנו את משטר הרוחות.נתון זה היווה פרמטר חשוב בתכנון המסלול.
    בפעם הבאה - מקווה שנרכב יחד. אני על הרוח אתה על הקפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מרשה לעצמי
      עם קצת דמיון חופשי
      את שנינו ביחד
      את ואני
      אבל את לא איתי
      זה רק בראשי
      שנינו ביחד
      דמיון חופשי

      גולשים אל הרוח
      מעבר להרים
      צונחים אל החושך
      בעילפון חושים
      טסים לירח, אל הכוכבים
      את שביל החלב
      נכניס אל הכיס

      נוסקים אל האופק ונעלמים
      יורדים אל המים הסוערים
      צוחקים לשמש ולעננים
      מאחרים בלילה,
      שוברים את השיא

      אני מרשה לעצמי
      עם קצת דמיון חופשי
      את שנינו ביחד
      את ואני
      אבל את לא איתי
      זה רק בראשי
      שנינו ביחד
      דמיון חופשי

      מחק