מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שני, 11 ביולי 2016

ילוסטון יורם ואני - חלק ב'

את המשפחה המאמצת פגשנו לפחות 3 פעמים בקמפים שונים. הם שלושה - אבא אימא ונערה מאומצת על אופניים מדוגמים ומצויידים ביותר, והם ידידותיים וחביבים. עם האבא החלפתי הרבה אינפורמציה על דרכים אפשריות להתחמק מהפס הגדול שלפנינו, 2950 מטר, בשמורת "גרנד טיטן".

ואם לדבר על גבהים, ברגע שעברנו את קו ה 2500 מטר שוב חזר לי הקוצר נשימה בגלל האוויר הדליל כמו בקירגיזטן. לכן החלטתי סופית: לטפס על האוורסט זה משהו שאני לא אעשה, אני אמות כבר ככה, בלי לראות את הפסגות מלמעלה...

עוד טיפוסים ויצורים רבים פגשנו, כולל משפחה של ביזונים, וחוויות אין ספור היו לנו בארבעת הימים שרכבנו יחד, יורם ואני. הכנסתי אותו קצת לעניין הקמפים, והוא רכש שק שינה חדש וטוב בהמלצתי (ראיתי שהוא רועד מקור וישן עם כל הבגדים בלילות, ולא מוכן להודות שקר לו, עם שק"ש דקיק של 150 שקל) וגם קנינו חולצות אחידות במחיר מציאה, כיאה לצוות.

נפרדתי מיורם שלשום. הוא מהיר ממני בהרבה, ועם כל החוויה הנפלאה שעברנו יחד, הגיע הזמן להיפרד. מה שהפגישה שלנו לפני המסע לא עשתה המפגש הזה עשה, ואנחנו נשאר חברים, זה ברור.

אתמול רכבתי כשלושים מייל, כשבדרך שוב פגשתי את המשפחה המאמצת. כל הדרך חיפשתי קמפ לחנות בו ולנוח, אבל הכל היה מלא, עד שהגעתי לקמפ הקטן הזה על גדות אגם בשמורת גרנד טיטן שהיה גם הוא מלא, אבל אישתו של הקמפ הוסט אמרה שיש גיברת אחת שישנה באוטו שלה ואולי לא יהיה איכפת לה לחלוק את החלקה שלה עם מישהו. כשהגעתי היא לא הייתה, רק האוטו שלה היה, ואני הקמתי את האוהל במהירות ביודעי שסופה מתקרבת. לאחר שעה הגיעה הגברת, שהתברר שהיא בחורה הולנדית צעירה וחייכנית בשם נורצ'ה, וכמובן שהיא הסכימה לסידור, וקיטרנו על האוכל האמריקאי והאופי האמריקאי בכללותו, והחוסר בירקות ופירות טריים והקפה הזוועתי, והכנתי לנו פעמיים אספרסו על המקינטה, והדלקנו לנו קמפ פייר קטנה וחמימה והצטופפנו סביבה, ושקענו בשיחה קלילה ומתוקה אל תוך הלילה...

כשהתעוררתי הבוקר נורצ'ה כבר לא הייתה, וכשפתחתי את ארגז הדובים מצאתי שהיא השאירה לי שקית עם ירקות ופתק עם נשיקות. גם אני אהבתי אותה מאוד. הלכתי בגשם לקמפ הוסט ואמרתי שאני יורש את החלקה של נורצ'ה לילה נוסף כי סערה מתקרבת ואין לי טעם לצאת, ואם יש מישהו שמגיע מאוחר והקמפ מלא, אשמח לחלוק איתו את החלקה שלי - מסורת זו מסורת...

אני כעת בקמפ הקטן לגדות האגם בשמורת גרנד טיטן, ספון באוהל הטוב שלי וכותב סיפורים, בחוץ יורד גשם וקר מאוד, השק"ש מחמם לי את הרגליים, וזיכרון מתוק של הולנדית יפהפיה מחמם לי את הלב... יש יותר מזה?

5 תגובות:

  1. אין אין אין עליך...זה גדול...Big SELLER

    השבמחק
  2. הולנדית מקטרת על האוכל האמריקאי ?

    השבמחק
  3. כיף לקרוא וגם התמונות נהדרות

    השבמחק
  4. כיף לקרוא וגם התמונות נהדרות

    השבמחק