ככל שאני מתרחק מזגרב אני יודע שאני על המסלול הנכון. זהו הכביש הישן שבין זגרב לספליט, שהן שתי הערים הגדולות במדינה. בשנים האחרונות נבנה כביש אגרה רב מסלולי משוכלל והתנועה הכבדה עברה לשם, והכביש הישן הפך לדרך מטיילים יפה ונעימה. נראה שהמהלך הזה די טרי והכביש עוד לא הסתאב והפך למלכודת תיירים דוחה. התנועה דלילה ומורכבת מאופנוענים עמוסי ציוד, קרוואנים שנוסעים אל הקמפינגים שבחוף, ויש גם לא מעט מכוניות עם אופני הרים על הגג, כנראה בדרך למונטנגרו. ואני, הטורר היחידי בשטח. לא פגשתי עוד אחד כמוני מאז ברטיסלבה.
אתמול פגשתי לראשונה את יורו וולו 8, "שביל הים התיכון" שעובר באותו כביש, ואני עליו עכשיו למאות הקילומטרים הבאים. שלשום הייתי בקפה-באר שיש לו חדרים בעלית הגג, 20 יורו, ואתמול בעוד אחד, 24 יורו כולל ברקפסט. המקומות האלה מנוהלים בדרך כלל ע"י אישה, שעושה הכל בזריזות ויעילות שלא יאומנו, וגם יודעות לדבר ולהתלוצץ עם כל אורח בשלוש שפות. אני מעריץ אותן. לפעמים, כשאחרון הלקוחות כבר הלך והמדאם מרשה לעצמה להדליק סיגריה ולהתרווח עם רגליים על השולחן, אני מצליח לקשור איתה שיחה קטנה.
היום היה יום ארוך באזור לא מיושב, ולקראת אחה"צ איתרתי עיר קטנה על המפה, הראשונה זה 70 קלומטר, והייתי בטוח שאמצא שם מקום לינה. אבל הגעתי לעיירה חצי נטושה ובלי שום מלון או משהו דומה. כבר חשבתי שאעלץ להתמקם שוב ביער, אבל כשאני חולף על פני הבתים האחרונים, מאחד הבתים יוצאת אישה מחייכת. זה חיוך וולקאם, אני אומר לעצמי. עושה לה סימן מרחוק "יש מצב לחדר ללילה?" עושה לי "בוא".
נעים מאוד - מושיטה יד ללחיצה - דנה בד אנד ברקפסט, קוראים לי גורדנה. ישר ידעתי שהפעם נפלתי על משהו טוב.
מגיע בעלה של גורדנה, בוריס, עם כובע מלחים על הראש, טיפוס חביב ביותר, ואומר לי "תיזהר, אנחנו לא לבד פה, יש עוד אורחים. אוסטרים. תתארגן, תתקלח, ואתה מוזמן לסוכת הקיץ שלנו לוולקאם דרינק." גורדנה מסבירה שפעם הוא עבד על ספינה למשך שלושה חודשים לפני שהפך לפועל רכבת לשלושים שנה, לכן הוא מתנהג ככה.
בסוכת הקיץ (המקסימה - מיותר לציין) האוסטרים, שהם מטפסי הרים, והפליגו בתיאורים מסמרי שיער על החיים בין שמים וארץ, ואני נענתי בסיפורי מסעות אופניים, ובוריס סיפק בירות ובדיחות מלחים וגורדנה ציינה שמדובר בפועל רכבת... ואז הוציאו לי את ספר האורחים. אתה ישראלי, אומרת גורדנה, תכתוב בעברית. איך את יודעת? כי ראיתי שריפרפת על כל הדפים ואת הדף בעברית קראת. וואלה, חוכמת מכשפות יש לך! אמרה הבירה שבראש שלי.
לא יודע איך מצאתי את הדרך לחדר שלי, שהוא, כרגיל, בעליית הגג...
שאלה, עשיתי עם בני את הקמינו באופניים, אולם אחר שבוע וחצי לא יכלנו לשבת על הכסא של האופניים , ריפודים כמעט ולא שיפרו, איך אתה מתגבר על הבעיה הזאת? :-)
השבמחקעניין של זמן ואימון. אם זו בעיה של שפשפת, משחת חיטולים של תינוקות עוזרת. יתכן שצריך להחליף אוכף, יש צורות ומידות שונות. לי יש אוכף Brooks, שעשוי מעור ומקבל את צורת הישבן עם הזמן.
השבמחקמאיפה אתה יודע מה קורה לתחת אחרי שבוע וחצי בקמינו ? ��
מחקתענוג לקרוא, רואים שכבר נכנסת לזון..
השבמחקאחלה סיפורים. תבלה יפה.
השבמחק