פאתי טיראנה. המלצר ראה אותי ומיד הציע 'קאווה לאטה'. לקחתי. ולמה אני כל כך מתלהב מכוס קפה? אז ככה:
כשיצאתי לדרך אתמול מהקמפ בשקודרה, היו לפני 110 ק"מ עד מרכז טירנה. הכביש צר, מסלול אחד לכל כיוון, רוב הדרך ללא שוליים, ועמוס, עמוס מאוד. אני מרוכז מאוד בשרידי הקו הלבן שסימן פעם את שולי הכביש. זה התחום שלי - 10 סנטימטר בדיוק. משמאל תנועה רועשת ומצפצפת, מימין שברי זכוכיות ובורות.
ולפתע הכביש מסתיים לתוך ערמות עפר וחצץ - עבודות סלילה. התנועה לא עוצרת וענני האבק מרקעים לשמיים. אבל אין עבודות סלילה, אין פועלים, אין ציוד מכאני כבד. רק סימנים לעבודות שהיו פה פעם. כעבור עוד כמה מאות מטרים, לפתע, אוטוסטרדה מושלמת. דו מסלולי, דו נתיבי, שוליים נדיבים ברוחב מסלול, ובאמצע גדר הפרדה תקנית. לאורך הדרך עשרות תחנות דלק חדישות אחת אחרי השנייה, ובין לבין בתי קפה (אגב, ה Caffe של קרואטיה הפך כאן ל Kafe ומבותא קאווה, והשוארמה נקראת כאן סופלקי, מה שמרמז על יוון המתקרבת...), הכול נראה מרחוק חדיש ומפואר. כל כך הרבה דלק מוכרים פה? התפלאתי.
אבל מקרוב רואים שרוב התחנות ובתי הקפה, וגם בתי המלון המופיעים כל כמה מאות מטרים נטושים. בחלק מהתחנות 6-8 משאבות דלק אלקטרוניות חדישות, אבל רק אחת עובדת, ולידה מתדלק מנומנם, ושום לקוח. בבתי הקפה הגדולים עשרות שולחנות ערוכים אבל רק אחד מאוייש. כשאני מתיישב באחד מהם מסתבר שהשולחן המאוייש זה בעצם המלצר, אח שלו וחבר שלו מהמילואים. אני הלקוח האמיתי היחידי...
בכל זאת אני חש הקלה מסויימת. יש שוליים רחבים, ואני יכול להתרחק טיפה מהתנועה ולדווש בנחת. אבל עד מהרה מתברר שלא כך הוא המצב, כי השוליים סואנים אפילו יותר מהכביש. עשרות טוסטוסים מטרטרים ומעשנים נוסעים על השוליים, בשני הכיוונים ומשני צידי האוטוסטרדה, אלה מול אלה בלי הבחנה. ולאורך כל הכביש אנשים עומדים על השוליים והטוסטוסים מזגזגים ביניהם. פשוט עומדים. אולי מחכים למונית או מישהו שיאסוף אותם. ויש גם בסטות של פירות וירקות לכל האורך, בעיקר סמוך למחלפים או צמתים.
עצרתי באחד הדוכנים לקנות ענבים. בחרתי לי אשכול שניים, ונכנסתי בעקבות המוכרת למעמקי הסוכה כדי לשקול ולשלם. בפנים שולחן רעוע ועליו משקל אלקטרוני מאובק שמיד הבחנתי שלא מחובר לכלום. האישה מאלתרת שקית מחתיכת עיתון ומניחה את החבילה על המשקל. כלום כמובן לא קורה. היא מנקה את האבק מהצג, אולי בכל זאת יצוץ איזה מספר, ואז מרימה את החבילה ואומדת את משקלה ביד. חצי קילו היא קובעת. אני מאשר שזה מדוייק. 100 לייק היא דורשת, שזה כמובן מחיר מופקע, כי על הדוכן כתוב "1 קילו - 80 לייק". אני מניח בידה מטבע של יורו, כאילו בטעות, היא מבחינה בטעות ובכאילו, אבל לא אומרת כלום ואנחנו נפרדים לשלום. (1 יורו = 135 לייק).
כל האוטוסטרדה הזו נמשכה כשלושים קילומטר, ואז הסתיימה כפי שהחלה - בקטע חצץ לא סלול, וחזר הכביש הצר והמשובש, וככול שמתקרבים לעיר הוא יותר ויותר סואן וצפוף, רועש וצופר, ועפוף פיח אגזוזים סמיך שלא מאפשר לנשום. כעשרים קילומטר לפני מרכז העיר מצאתי את הקמפ הזה, שהוא בעצם חצר של מלון, וכשאתה רוצה להתקלח פותחים לך את אחד מחדרי המלון. שם פגשתי שני טוררים צרפתים שבאו מוונציה ומתכננים להמשיך עד אתונה, ויש כאן עוד זוג עם רכב ואוהל, כולם הלומי האוטוסטרדה. ביחד אנחנו מחליטים שזה פיילוט שלא הצליח, או שנגמר לממשלה הכסף באמצע, או שזו דרך ממשלתית לשרוף כסף שחור, או שראש הממשלה ברח עם הכסף. בקרוב אצלנו.
מתי אתה ביוון? אני אהיה בסלוניקי ובצפון ייון בחודש הבא. יש סיכוי להיפגש?
השבמחק