בערב שלפני שעליתי לכאן, כלומר שלשום, במלון הסתמי בעיר הסתמית קראתי קצת על אגם אוכריד. קראתי שמדובר בצמד אגמים, ושאוכריד הוא הילד. האבא שלו נמצא 14 קילומטר מדרום מזרח לו בקו אווירי. קוראים לו פרספה והוא גבוה ממנו בכמאה חמישים מטר. הוא מזין את אוכריד דרך מעברים תת קרקעיים שנובעים בתחתית האגם. השניים הם מערכת הידרולוגית אחת, והם מתנקזים ע"י נהר הדרין השחור. עוד קראתי שאכריד הוא מהאגמים העמוקים והצלולים בעולם, שניתן לראות את הקרקעית עד לעומק 60 מטר, שהמים בו מתחלפים כל 70 שנה, ושהוא מקום קדוש.
הטיפוס אליו למחרת היה קשה. שיפוע של 10- 14% לאורך 7 קמ של סרפנטינות עצבניות. היה חם, מזיע, רועש ממשאיות בלי אגזוז וחנוק מאגזוזים מקולקלים שכן קיימים. כשהגעתי לפס, שהוא רצועת כביש באורך 300 מטר לפני שיורדים אל האגם כל זה השתנה. כאילו עברתי איזו חומה. ואכן, כאן, על הפס פגשתי שוב את מסך הברזל שאותו עזבתי אי שם בגבול הונגריה אוסטריה - על הפס שורת בונקרים עם חרכי תותחים הפונים מזרחה. ברגע שעוברים את הרכס והאגם נגלה, עוברים לעולם מקביל, שבו האוויר צלול וקריר, המכוניות שקטות ולא מעשנות, הגוף נעשה קליל, והמראה בלתי נתפס. עולם שמצוייר כולו בצבעי תכלת קלושים, רכים ביותר, בלתי מובחנים כמעט. ידוע שגופי מים גדולים, רכסי הרים ויערות יוצרים לעצמם אקלים משלהם, אבל אף פעם לא חשתי את זה בצורה כל כך ברורה ומובחנת. פלא שהוא קדוש לאלה, להם, להם ולעוד כמה?
אפילו אונסק"ו ראה אותו והכריז - "אתר מורשת עולמית" וקבע מערכת חוקים נוקשים לשמירה על האגם: שום שפכים לא מוזרמים אליו, מאות אנשים מתפרנסים מאיסוף פלסטיקים, פחיות ושאר אשפת תיירים, אין כלי שייט ממונעים, רק סירות משוטים, דייג במשורה תחת פיקוח הדוק.
אמרתי למה תמיד רק אני יוצא פרייר? גם אני אקדש אותו! לא המתנתי דקה ונעמדתי זקוף כשקצות בהונותי טובלות במים וידיי פונות לשמיים, נעצתי מבט נוקב באופק הכחלחל, מלמלתי כמה הברות בשפה עתיקה שטרם הומצאה וסיימתי ב"קדוש קדוש קדוש" תוך קידה עמוקה.
(התמונה שבה רואים אותי עושה את זה אבדה ומקומה לא נודע, והיא ממתינה להיסטוריון זקן באלף הבא שיגלה אותה. אבל מי יאמין לאיזה לטרח זקן בעוד אלף שנה?)
"עולם שמצוייר כולו בצבעי תכלת קלושים, רכים ביותר, בלתי מובחנים כמעט".
השבמחקהשורה הפואטית הזו בתוך פסקה שהתחילה כמו חוברת הפעלה משומנת, עם אגזוזים, בונקרים, שיפועים ומרחקים, הפילה אותי לקרשים.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתודה גיא, אז הצלחתי לבטא את המעבר
השבמחקבונקרים של ברית וורשה של הרוסים, לא נטו. לברית נטו לא היו בכלל בונקרים כאלה באירופה בזמן המלחמה הקרה. צכיה מלאה במאות בונקרים כאלה. ואפילו לחלקם ניתן להיכנס.
השבמחקובהצתה מאוחרת.... אם התיקים שלך מאחורה, נדפקו כל כך מוקדם לאחר שלוש שנים בלבד, זה אומר שאורטליב עושים כיום זבל. התיקים שלהם בעבר החזיקו לרוכבים 25 שנה. כן, לא להאמין. ןלכן לא לקנות יותר אורטליב. חד וחלק. התיקים שאני תפרתי בעצמי לפני 17 שנה, עדיין נהדרים ואני ממשיך לרכב איתם גם כעת במזרח אירופה. מאות קמ צפונית לאזור שאתה רוכב.
פעם ביומיים אני קורא את הבלוג שלך ושל עוד שניים נוספים, שבינתיים סיימו מסעם.
נ.ב אם הבונקרים אינם של ברית ורשה, אז הם אלבנים. אלבניה היתה מדינה מבודדת מחוברת פוליטית לסין בלבד.
השבמחקאתה הורס אותי עם הסיפורים, הסיפור היום היה בצבע כחלחל.
השבמחק