אחרי טיפוס עבה של קילומטרים רבים גלשתי אל נהר גדול ויפה. זהו יובלו של נהר הדוברה. הוא רחב ועמוק והמים כל כך שקופים, שמעל הגשר אתה רואה את הקרקעית בעומק של 7-8 מטר. עמדתי שם שעה ארוכה (גם כי הייתי מותש ולפניי עוד טיפוס ארוך).
אני באזור הררי והדרך עוברת בלב יער. האוטוסטרדה שנוסעת על גשרים כמה מאות מטרים מימין נכנסת לפתע אל מנהרה, ואז אני מגלה את ההר שאותו אני עוד צריך לטפס... השעה כבר מאוחרת ואין שום סיכוי להוטל-מוטל-גסט האוס-הוסטל-מישו-משו. אני מחליט להמשיך לדווש עד השקיעה, ואז לחנות איפה שזה לא יהיה.
אני ביער. מצאתי באור אחרון כמה מטרים שטוחים יחסית הרחק מהכביש והקמתי את האוהל שניה לפני החושך. ארוחת ערב: מרק עגבניות משקית, קופסה סרדינים ורבע לחם מאתמול, ועוד שני רכיבים סודיים. גורמה! טעם גן עדן! לא מאמינים? אז עכשיו אני אגלה לכם את שני הרכיבים הסודיים המקוריים שלי, ורק לכם כי אתם קוראים נאמנים. מרכיב ראשון: לא אכלתי כלום מהבוקר ואני אחרי 50 קמ עם 1755 מטר טיפוס מצטבר, ורעב למות. מרכיב שני: אין שום דבר אחר לאכול!
עכשיו תודו שזה הופך את התמונה...
החושך ביער עמוק ועבה, והוא רוחש ולוחש באינספור רעשים רחשים, איוושות ולחשים. ממש לא מקום שקט. אמנם הפחד הקמאי שלנו הוא מזאבים, ושעה ארוכה אני מוצא את עצמי עם אזניים כרויות וצוואר זקור בניסיון לפענח כל רישרוש שמע אלה הזאבים שבאים, אבל הבעיה האמיתית היא החרקים. יש מיליון מהם על כל מטר מרובע, וכל אחד בשכונה בא לבדוק מי השכן החדש, ולדקור, ולעקוץ, ולמצוץ, וסתם לזמזם...
אבל בבוקר הכל ירוק וזוהר וחדש ונוצץ, והציפורים שרות, והאוויר צח וצונן - יום חדש!
אמיץ אתה ביער לבד, כל הכבוד !
השבמחקלא פוגשים אנשים?
פחות ידודיתיים מהמקומיים בארה"ב?
אין שם אנשים. פעם בשעה עוברת מכונית וישנתי רחוק מהכביש
השבמחקהי קובי,
השבמחקחזרתי ארצה. הרכיבה באלפים היתה כייפית ומאתגרת. קראתי את עלילותיך עד כאן.
המשך בדרך, כרגיל - קוראים בהנאה צרופה.
נקווה שהיום כבר שברת את הצום בארוחה טובה, תמשיך לרתק ולהנות על הדרך!
השבמחקכל הכבוד קובי
השבמחקכבר עבר ט באב אתה יכול לאכול משהו