העיר קסטוריה היא עיר עתיקה השוכנת לגדותיו של אגם. לא היה לי שום מושג על העיר או האגם עד אתמול, כשחציתי את הגבול מאלבניה ליוון (על המעבר הדרמטי הזה אכתוב בנפרד). שאפתי להגיע לאגם כי ניחשתי שיש קמפ לגדותיו. ואכן יש קמפ, שזה בעצם פארק עירוני ללא שום שירותים או תקשורת שמותר להקים בו אוהל. לא התאים לי הפעם, בעיקר כי רציתי להגיע לעיר כדי לרכוש סים יווני. מצאתי מלון סתמי במבואות העיר ושם העברתי את הלילה. הבוקר החלטתי לעשות לי יום קל, לבקר בעיר היפה ולהשתכן בעברו המזרחי של האגם לקראת מחר, שבו מצפה לי טיפוס רציני ביותר עד לפס בגובה 1250 מטר.
ואכן העיר יפהפיה אמיתית, ויש לה גם היסטוריה יהודית: מאז המאה ה 13 היתה כאן קהילה יהודית משגשגת, שבמלחמה הוגלתה לתסלוניקי ומשם ברכבות לאושוויץ להשמדה. בקסטוריה לא נותר יהודי אחד. הסתובבתי בסמטאות העיר, ביקרתי בכנייסיה שדמתה בעיניי לבית כנסת, והקפתי את האגם בכביש מקסים על שפת המים. בצד האחר, הפחות תיירותי ויותר חקלאי מצאתי באקראי את המלון הזה, שנותר בו רק חדר אחד פנוי כי יש כאן כנס של אירגון בינלאומי שחוקר את הקהילות היהודיות שנכחדו ברחבי אירופה ויוצר פרוייקטים "לשימור הזיכרון". לאירגון יש גם סניף ישראלי בשם "אות הכפרה והשלום"
וכך נקלעתי אל חבורה של כעשרים חוקרים בכל הגילים ומכל הארצות, ובהם גם בחור ישראלי בשם ארנון שקד מראש פינה. הם הזמינו אותי לארוחת הערב שלהם, ולאחר הארוחה היה דיון מסכם על עבודת היום, ואני נתבקשתי לספר על עצמי ועל המסע שלי...
בקיצור, למדתי המון על מושבות היהודים באירופה, הפכתי לאטרקציה המרכזית של הערב, ועניתי על עשרות שאלות.
אין רגע דל במסע הזה. עוד חוויה מרתקת שרק במסע אופניים יכולה לקרות.
אז לחבורת בנות בפאב היום קוראים חוקרים? אחלה אימוץ. נהנה לעקוב אחר מסעך, תמשיך לעדכן
השבמחקאם הייתי מדמיינת מה אני רוצה לעשות בפנסיה, זה בדיוק זה. לנסוע, לפגוש אנשים ונופים. כיף גדול.
השבמחקאיך שהזמן רץ. יום אחד אתה אומר שלום ובלי שנרגיש חצית חצי עולם. יישר כח.
השבמחק