אני חותר קדימה בכביש הצר והעמוס, כולי מרוכז בתנועה, והנוף מימין משגע אותי ומסיח את דעתי מהכביש, אז אני עוצר בכל מקום שיש אפשרות לתת לעיניים להיגנב... פתאום - מעבר גבול! בוסניה! כבר סוף היום, חייב למצוא מקום לינה, עוצר במלון - מלא. עוד מלון - מלא. מנסה לפתוח בוקינג דוט קום, לא עולה. אהה, הסים הקרואטי שלי לא עובד כאן. רואה שלט על איזה בניין "rums" (השגיאה במקור) נכנס, אישה מבוגרת. כמה אתם? 1. לא. אין. יש לי רק אפרטמן לארבע. כמה? 40 יורו. אפשר לראות? יורדים במדרגות כי הבניין בנוי במדרון. חצי חדר עם רבע מטבחון שפתחו בו ספה נפתחת. אוקי, אז אני אחד - 10 יורו הולך?
בעייה. לא מבינה אנגלית (כשלא רוצים לא מבינים) מצלצלת לבת שלי, היא מדברת אנגלית. הבת: צטערת, 35 ולא משנה כמה אנשים אתה.
אבל המדאם מחייכת, לא רוצה לתת לי ללכת. גם אני לא רוצה ללכת. סימפטיה הדדית נקרא לזה. סוגרים על 30. מתארגן בחדר, ופתאום רואה שהחזית של החדר כולה וויטרינה אל הרחוב, וים אנשים עוברים ומציצים! בקיצור ישנתי ברחוב.
במסעדה מתברר שיש לבוסניה מטבע משלה ואין לי אותו. יש לי רק קונה קרואטית או יורו. אבל אין בעיה, מביאים לך חשבון שאתה לא מבין, ותשלם בדולר, יורו, קונה, מה שתרצה. החישוב נעשה במוחו של המלצר כהרף עין, ואין לך זכות ערעור. בבוקר, לאחר 8 ק"מ שוב עוברים לקרואטיה. ברוך השם יש אינטרנט והכל שוב זורם. יש לי 70 קמ עד דוברובניק, קצת מאמץ ואני שם, אבל בדיקה מהירה מגלה לי שכל המקומות מתחת ל 400$ ללילה תפוסים כי זה שיא העונה וגם סופ"ש!
ואז התחיל הגשם. מה גשם, מבול! ומה אני רוכב בגשם כמו טמבל, כשאין לי בכלל איפה להיות! עצרתי בתחנת אוטובוס ועליה כתוב "kemp 400 m" (שגיאה במקור) וכמו שלכל עלייה יש גם ירידה, כך לכל צרה יש ישועה - קמפ מקסים והגשם הלך כלא היה!
בקמפ פגשתי את לזלי ואנגלה ההונגרים. אנשים פשוט מתוקים. לא מדברים אנגלית אבל נהינו חברים. הוא צילם ועשה עלי סרט לחבריו ההונגרים. היא הכינה גולאש מדהים. היה קסם של ערב!
עכשיו בוקר ואני אורז. נשבר השרב והתחילו רוחות סוטרות וחזקות. אבל יש לי רק כ 30 קמ עד דוברובניק. ומה יהיה עם לינה? שאלה פתוחה...
אני רואה שהסירה מחכה לך בנמל
השבמחק