מסעות קומים

מסעות קודמים:
חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום, רשומות 1-73
קירגיזסטן 2015 - מעבר להרי הפמיר, סדרת כתבות בבייקפאנל

יום שישי, 28 ביולי 2017

מזדגרבים בזגרב

זה חתיכת בלגן העיר הזאת. רעש, פיח, עשן, וסיבוך תחבורתי אולימפי. צמתים מבולגנים, מקושקשים ממש, כבישים מתפוררים מלאי מהמורות. ואם יש כבר סימון דהוי של נתיב אופניים על הכביש החרב, הוא נקטע ונעלם כעבור 200 מטר, או נחתך ע"י מסילת חשמלית שקועה, שהיא כידוע מלכודת אופניים מדופלמת. והחשמליות של זגרב, למרות שהן נוסעות על חשמל, הן רועשות ומקרקשות כמו טרקטור ישן. למצוא כתובת בזגרב זה כמו למצוא זהב בחצר שלי (אין לי חצר). והחדר ששכרתי זה בעליית הגג, ארבע וחצי קומות למעלה. מעלית? פחחח - מדרגות תלולות ושבורות מימי הביניים. אבל לקחתי את זה בקלות כי זה אצבע אלוהים סך הכל, או בשמה המדעי  "יד המקרה" ובשמה המיסטי "גזרת גורל" שהביאה אותי לשם. תכלס - בוקינג דוט קום המנייאק.

לאחר לילה בעלית הגג התקדמתי לקצה המערבי של העיר ללילה נוסף, כדי להיות קרוב ליציאה בבוקר. נפלתי על חדר שבנוי בקצה האחורי של מחסן קרמיקה ברזים ואביזרי אמבטיה. לא נכביר מילים, רק נזכיר שהפרמטר היחיד שקובע את איכות מקום הלינה הוא המקלחת, וליתר דיוק - עוצמת השפריץ של הדוש. ומיותר לציין שמטבע הדברים במקרה הזה המקלחת הייתה פצצה לא מצויה!

אבל הוסטל זה הדבר! לא מלון, לא מוטל, לא ריזורט ולא עמה. הוסטל! אתה משלם גרוש ורבע ומקבל מיטה + מקלחת וזהו. ומאחר שאין לך חדר פרטי, אתה מעביר את הערב בפאב הצמוד שיש לו וויי פיי חופשי ושקע טעינה בפינת השולחן, והשמחה רבה!
ומטבע הדברים משתכרים קצת, ובאופן טבעי הערות מתחילות לרוץ משולחן לשולחן, וכצפוי גם צחוקים ודחקות, ובזרימה שולחנות מתאחדים, וסודות נגלים, וכמובן מאליו החדר הכללי הופך לחדר פרטי של כו---לם.

לא סובל מלונות יוקרה ולא יוקרה, כמה פעמים אני צריך להסביר את זה?

זגרב




הכניסה להוסטל

יצורים שפוגשים בהוסטל. האימא מאחור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה