פירנצה

שמתי לב שכשאני מגיע לעיר תיירותית גדולה אני משתתק לכמה ימים, אולי כי החוויות שלי מפסיקות להיות אישיות. אני נכנס לזרם ענק של תיירים והופך לחלק מהמון, חלק בלתי מסויים. אני רואה מבנה מרשים, קתדרלה מפורסמת נניח, ובו ברגע שאני לוחץ על כפתור הצילום אני לא יכול שלא להיות מודע לכך שעשרות אם לא מאות כפתורים נלחצו באותה שניה, כולם מאותה זווית שלי, וחושב לעצמי חבל על הפיקסלים שאני שורף פה. אם באמת ארצה אי פעם להזכר במראה הזה, אמצא בגוגל אלף תמונות טובות משלי, והרבה יותר מהר משיקח לי למצוא אותן במצלמתי שלי. אם ארצה לשתף את חברי אומר להם פשוט שראיתי את קתדרלת סן לורנצו. אם ירצו, הם ימצאו תמונה שלה. כל זה מעיד בעצם, שאולי אני לא צלם בעל טביעת עין או זווית ייחודית. אבל אני כותב בעל מבע ייחודי ואישי, זה אני יודע, לכן אתאר את התחושות שלי במילים, כדי שכשתראו את סן לורנצו באינטרנט (או בחיים) תקראו מה המראה הזה חולל בי - בדומה או בשונה ממה שחולל בכם.

אז האם פירנצה יפה כמו שאומרים? לא יודע. וונציה יפה. בבולוניה יש תואם, סגנון והדר, וניכר שהיא תוכננה לשרות אזרחיה, ועל פי מתאר העיר ניתן ללמוד את אורחותיהם. פירנצה נראת כעיר שתוכננה להרשים ולהטיל מורא בבאים בשעריה. בהיותי בעל אופניים, התגלגלתי לפינות קצת יותר נידחות בעיר כדי לנוח לרגע מגגב העושר ומהומת התיירים, וכשאני מעיף מבט ברחוב ששום ארמון או צריח לא נשקף בקצהו, אני רואה גיבוב עלוב של בתים מתפוררים ואפורים, אבני מדרכה זולות, לא אחידות, שבורות, ליכלוך וזוהמה, וחושב לעצמי: האנשים שגרים כאן הם אלה שנגזלו, שנוגשו, שדוכאו כדי לבנות את הארמונות האלה, שכל חזותם - פנים וחוץ - היא הפגנת עושר התנשאות ושררה על פני המון העם. כמה עבדות, דיכוי ושחיתות נדרשו לכך, לאורך מאות בשנים, דור אחר דור.

כשאני נכנס לבית תפילה קטן וצנוע, כניסייה, בית כנסת, מסגד או סטופה בודהיסטית - הדת לא משנה - על אף היותי אטאיסט מוחלט אני נמלא כבוד וממהר לכבד את מנהג המקום. אני רואה פרוכת או פיסלון ומרגיש את ההדר שאנשי המקום ניסו לשוות לו, ונזהר ברגשותיהם.
אך כשאני נכנס (תמורת תשלום מפולפל) לקטדרלה ענקית, שעשויה כולה, מגובה החלל והסתווים ועד אחרון גילופי האבן המוזהבים כדי לגמד אותי, להפעים אותי, להטיף לי, ולהטיל בי מורא, משהו בי מתנגד, ובליבי זוחלת תשוקה לחלל ולבזות את המקום, להציג אותו באיוולותו, להגחיך אותו, ואני לא ממהר להסיר את כובעי, לכרוע ברך או לחלוץ נעלי. שום כבוד אין בי למוסדות הדת המסואבים והמושחתים הללו, רק חמלה על המוני העשוקים, הנגזלים ומולכי השולל. במחיר קטדרלה או ארמון מלוכה אחד, יכלה פירנצה לשפץ את כל רחובותיה ובתיה, ולהביא רווחה לעמה.

נכנסתי לארמון המלוכה (לא טורח לזכור את שמו) ולאחר שעה הרגשתי מחנק ולאות וחיפשתי את היציאה. לא עניינו אותי חדריה של איזו גרציה זו וזו, מהמאה הזו והזו. הלאו אותי אין ספור הפרסקאות והעיטורים. לכול היותר התעניינתי בכתוב בשלט, בו קראתי שהאומן היוצר עבד על הקיר הזה, הוא וכל סדנתו על עשרות שוליותיה, לא פחות מ 7 שנים, וזהו רק קיר אחד מתוך מאות הקירות והתקרות אשר בחדריה של הגרציה! האם היא נתנה לבעלה המלך כל ערב, או כאב לה הראש והאדון נזקק לשירותיה של אחת מהרחובות העלובים? חשבתי על אחרון השוליות, שנגזר גורלו לערבב את הטיח שבע שנים, עד שיזכה לעלות בדרגה להגיש לאומן את המכחולים, ואולי גם למטבע בעבור עמלו.

נכנסתי למוזיאון דאומו הידוע. ניסיתי להתעניין במוצגים. לאחר זמן לא רב מצאתי את עצמי מרותק להסבריו הקצובים של מדריך יפאני, ולאחריו של ספרדי השופך על הכל דרמה ופאטוס כדי לרתק את שומעיו. לבסוף מצאתי מקלט בקפיטריה, אין על האספרסו שלהם! זו יצירה!!!

ואל לכם להתבלבל: אני אדם רגיש ביותר לאומנות, מי שמכיר אותי יודע זאת. אם אומרים שאומנות היא שפה, הרי שאני מבין מצוין את השפה הזו, וחש היטב כל זיוף וחריקה בניביה. פעם, במסע אחר, נכנסתי לגלריה שהציגה את 46 רישומי הסקיצות והאטיודים של פיקאסו ל'הגרניקה'. הלכתי לשם שלוש פעמים, יום אחר יום, בכל יום כמה שעות טובות. ההשראה והחיפוש שברישומים האלה ומעוף הדימיון של האומן הזה העיפו לי את המוח!
וזה לא עניין של סגנון. זה לא שאני אוהב קוביזים ומתעב רנסנס. לא ולא. אני מתעב רהב ריק מתוכן וממעוף. גם גודש לא עושה לי את זה, רק מפריע.

ואגב: כמעט כל מה שאפשר לראות בפירנצה הוא שיחזור ושימור. בעין בלתי מזויינת ובאפלולית המחוכמת והמהונדסת בה מוצגות היצירות, לא ניתן לחדור את שכבות הרסטורציה ולראות במו עיניים ולו משיכת מכחול אוטנטית אחת.

אז האם פירנצה באמת יפה כמו שאומרים? קצת. אבל גם מחליאה. מאוד.

ועוד הערה אחת לפני שאני סוגר את המאמר הזה: אני יודע שרבים מכם יחלקו על הכתוב פה. דעו כי אתם צודקים לא פחות ממני, ואינני מתיימר לשכנע מי מיכם בדבר כלשהו. רק זיכרו שזהו יומני האישי ואני כותב כאן רק מה שעיניי רואות. עיניי שלי.

(התמונה הראשונה כותרתה "ציפור")