ימים קשים עוברים על כוחותינו. זה לא קל האומבריה הזאת. לא שמעו פה על סרפנטינות או קווי גובה, הכבישים הולכים ישר לראש ההר. 20% שיפוע זה מינימום. אני מתקדם ממש לאט, עוצר הרבה, נאנח, מתבונן, מצלם והוגה. אולי אני מרגיש את הסוף, מריח את הבית, לא יודע. מצד אחד קשה לי להפרד, כבר נהיתי מאסטר בניהול המסע הזה, אני יודע בחוש לאן ללכת, ממה להמנע, כיצד ואיפה להשיג את הדרוש לי, איך להתמודד עם כל קושי שהמסע מזמן לי - והוא לא חוסך ממני.
מצד שני חוותי המון וראיתי המון, ומה שראיתי ראיתי לעומק, בלי למהר, בלי לדלג, בלי למצמץ. למדתי המון, אולי יותר משאני יכול להכיל. אני מרגיש צורך לשבת בשקט, לסגור את החלונות ולכבות את האור. לעכל, להבין.
אתמול, אחרי יום מפרך עם ערי מבצר לאין ספור, כל אחת על צוק שצריך לטפס, אני שם לב שאני לא רחוק מאגם, ואם יש אגם, יש גםםם.... (כולם ביחד) קקקקמפ! יפה מאוד! למדתם משהו! אני באמת לא יודע אם זה יותר מזל משכל, אבל באתי הפעם לקמפ יפה במיוחד, והיה לי ערב קסום עם ירח מלא מול הנוף. היו לידי חברה נחמדים עם גיטרה, אבל אני נטיתי להתבודד, ולכתוב.
אני נמצא עכשיו סמוך לעיר המבצר העתיקה Orte (תעשו גוגל, אל תסתפקו בתמונה המצורפת). היא נמצאת 70 קמ בקו אווירי מרומא. על פי הפיתולים במפה זה להערכתי כ 120 קמ ועוד רכס נכלולי אחד לעבור - כנראה שניים שלושה ימי רכיבה. עברתי היום 45 קמ וכאלף מטר טיפוס - זו הערכה, אני לא יודע בדיוק כי באמצע הדרך הסמרטה השתתק ונדם ולקח לי חצי שעה להעלות אותו מחדש. הוא כמובן איבד את כל המידע מהבוקר.
אז כאמור הגיע הערב ואני למרגלות העיר היפה הזאת ואין לי כוח אפילו לחשוב על לעלות לשם, אז פתחתי בוקינג דוט קום כדי לחפש לי מלונה. עלה לי B&B "אל רוזטו", במחיר מציאה של 25 יורו, בערך חצי מהמקובל. 3.3 קמ ממרכז העיר, כך כתוב. חשד קטן התגנב לליבי: לאיזה כיוון 3.3 קמ? הרי הכל פה הרים סביב! המקומות האחרים היו עוד יותר רחוקים - אז נרשמתי.
את הדרך לשם לא ברא השטן אלא אבא שלו. טיפסתי אל ראשו של הר בדרכי עפר חרבות ומדורדרות - וכלום. הגעתי לבית בודד. מצלצל בפעמון שעה עד שיוצא נער. לא אנגלית ולא בד אנד ברקפסט, ושני כלבי מלתעות מאיימים לאכול אותי. עוד 300 מטר למעלה יש עוד בית. שם בכלל אין תשובה, רק מלתעות. אני עומד על הדרך מחזיק את האופניים בשיניים כי השיפוע חזק מידי ואי אפשר להעמיד אותם, ומנסה לתכס עיצה. פתאום הנער רץ אלי. הוא שאל את אימא שלו, זה הבית הזה (מצביע על בית כ 300 מטר בכיוון אחר לגמרי). כדי להגיע איליו צריך לרדת את ההר, לעבור את הנחל ולעלות שוב. אוי לי ואבוי לראשי, כבר לא נשאר לי זיעה להזיע, אבל אין מה לעשות. ירדתי עליתי - כתוב "רוזטו".
יצאה זקנה כולה חיוכים: פרגו! פרגו! הראתה לי חדר. אחלה, אבל איפה אני משיג כאן ארוחת ערב עכשיו? הישוב הכי קרוב זה 10 קמ אול-מאונטיין אגרסיבי בחושך! אלוהים אדירות!
מנג'רה? אומרת הזקנה. סחטיין עלייך סניורה, איך ניחשת?
- איטליינה?
- איטליינה פרפקטו! למה יש לך משהו פרנסווי?
- לא, רק איטליינה.
- אז יללה, סגור.
(הכל כמובן בלטינית תנכית כמו ששנינו מסבות סבותינו.)
הביאה אנטיפסטי חצילים מיובשים עם סילאן ופרמג'ן מלמעלה - נגנבתי.
הביאה ספגטי פומודורו עם חצי קילו שום - טרפתי.
הביאה שני צלעות חזיר - כבר כמעט נחנקתי.
הביאה סודה.
וואלה סניורה, סולח לך על כל האול מאונטיין!
גם היא מחלה לי על כל העוונות - ראיתי על הפנים שלה.
זוכר את המקום. הגעתי אליו פעם בחצות בימי טרום הגוגל, עם מפה ידנית לאחר נסיעה של שעות בהרים והערכת זמן מוטעית לחלוטין של זמני נסיעה בואן. אזור יפיפה :)
השבמחקקובי,
השבמחקהפעם הגדלת לכתוב, כניראה שיסורי היום זיככו את נשמתך ......
פואזיה במיטבה.
אתה כמו חתול אתה....מ........................... (טייל) ובוכה...תנצור את כל הירוק הזה,תשתמש בזה בחום המדברי שלנו :)
השבמחקפרפקטו!
השבמחק